ת"א 30959-01-18

תקציר

במרכזה של הפרשה עומד התובע, פייר ברוך, שהגיש תביעה נגד עשרה נתבעים, ובראשם דני אילני, בטענה למרמה והפרת אמונים. ברוך, תושב ישראל, השקיע כספים רבים בחברות שונות באמצעות אילני, חברו ושותפו העסקי. עם זאת, ברוך טוען כי אילני רשם במרמה חלק מההשקעות הללו על שם חברות זרות, שנמכרו בהמשך ברווח ניכר, כאשר התמורה חולקה בין הנתבעים. בנוסף, טוען ברוך כי אילני לא גילה את מלוא התמורה ממכירת המניות הרשומות על שמו של ברוך, ובכך שלל ממנו סכום משמעותי. התביעה המקורית נקבה גם במספר נתבעים נוספים, אך אלה נדחו מאוחר יותר והותירו רק את אילני כמשיב. שני הצדדים ביקשו לפתור את המחלוקת ביניהם באמצעות פשרה, אך ללא הצלחה. כעת מבקש התובע לתקן את התביעה, תוך שילוב מידע חדש ומחיקת הנתבעים שפוטרו. התיקונים המוצעים נובעים ממסמכים שהגיעו לידי ברוך, מהם עולה לכאורה כי התרמית בוצעה באמצעות חברה בשם מיסטל, שבבעלות אילני, ובניהולו. מסמכים אלה גם הובילו את ברוך לבקש תיקונים נוספים, בהם הבהרות בדבר חלוקת הפיצויים והכללת הודאות שמסר אילני בהליך נפרד. אילני מתנגד לתיקונים בטענה שאין להם הצדקה ושברוך מנסה "להקצות שיפורים". כמו כן, הוא טוען לחיסיון עו"ד-לקוח בנוגע למסמכים הקשורים למיסטל, וטוען כי הם הושגו שלא כדין. עם זאת, ברוך טוען מנגד כי אילני הכחיש בעבר כל קשר עם מסטל ועו"ד קסטנבאום, ולכן טענתו לחיסיון אינה מוצדקת. בית המשפט, לאחר ששקל את הטענות, פוסק לטובת ברוך ומתיר את התיקונים כמבוקש. השופט בוחן את שלב ההליך, מעדיף בהירות ויעילות, ומציין כי התיקונים נובעים ממסמכי הנתבע עצמו. יתר על כן, היעדר תצהיר של אילני והצהרותיו הסותרות הקודמות מחלישים את טענותיו לחיסיון. ההחלטה מורה לאילני לשאת בהוצאותיו של ברוך, קובעת לוח זמנים להגנה המתוקנת ומורה למזכירות להודיע לצדדים על ההחלטה.