ת"א 8498-07-19

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות והטיעונים שהוצגו בבקשה לצווי מניעה נגד מימוש שלוש ערבויות בנקאיות אוטונומיות בסך כולל של כ-4.05 מיליון שקל. המבקש טען כי דרישת המשיב לחילוט הערבויות מהווה התנהגות שרירותית וחוסר תום לב, שכן אין מקום שהמשיב יסרב לשלם את הסכומים המגיעים לו על פי העסקה הבסיסית. זאת ועוד, חובו של המבקש למשיב, לטענת המבקש, אינו שנוי במחלוקת ועולה על סך כל הערבויות. עוד טענה המבקשת, כי כוונתה האמיתית של המשיבה בדרישתה לחילוט הערבויות הייתה ללחוץ עליה בתביעה הכספית שהוגשה נגדה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשת לא הצליחה להוכיח את טענותיה. תנאיהן הברורים והחד-משמעיים של הערבויות קובעים כי למשיבה הזכות לדרוש את ביצוען מבלי שתהיה מחויבת לנמק או להוכיח את טענותיה, וכי הבנקים נדרשים לעמוד בדרישות אלה. בית המשפט הדגיש כי אין די בתביעות חוזיות הקשורות לעסקה הבסיסית כדי למנוע מימוש ערבויות בנקאיות אוטונומיות, שאחרת היו שוללות את עצמאותן ואת תכליתן. המבקש לא הוכיח קיומן של "נסיבות מיוחדות", כגון מרמה חמורה, התנהגות שרירותית או חוסר תום לב מצד המשיב. טענות המשיב בדבר עבודתה הרשלנית של המבקשת במכלי המלח ובפרויקט הצינור, תוך גרימת עיכובים ונזקים משמעותיים, לא הוכחו כשקריות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי טענות המבקש בדבר הזיקה ההדדית בין ההסכמים והערבויות אינן משכנעות. כל ערבות התייחסה באופן ספציפי לפרויקט ולהסכם אחר, דבר המצביע על כוונת הצדדים ליצור זיקה בין כל ערבות לבין ההסכם שלה. לפיכך, קבע בית המשפט כי המשיבה אינה יכולה לוותר על הערבות הקשורה לפרויקט HTF, שכן הצדדים הסכימו כי פרויקט זה הושלם בהצלחה. עם זאת, בית המשפט ביטל את צווי המניעה הזמניים שמנעו את חילוט הערבויות לפרויקט מיכל המלח והצנרת. בהחלטה הודגש כי כל צד יישא בהוצאותיו, ולא יינקטו צעדים נוספים, בסיומו של התיק העיקרי.