ת"א 55115-02-15

תקציר

בית המשפט מצא כי מזכר הבנות שנערך בין התובעת, שהתכוונה לרכוש חלקת אדמה מהנתבעת, אינו חוזה מכר מחייב. המסמך, שנחתם ב-1 בספטמבר 2014, נועד להיות צעד לקראת הסכם מכר סופי, אך לא ייצג מכירה סופית עצמה. הכרעת התיק הייתה תלויה במהימנות עדויות העדים ובפרשנות שיחותיהם, בעיקר בכל הנוגע לכוונה להתקשר בחוזה מחייב מבחינה משפטית. בית המשפט ציין כי בתזכיר חסרים פרטים מהותיים כגון מועד מסירת החזקה ותנאי התשלום, מה שמצביע על כך שלא מדובר בהסכם מכר סופי. זאת ועוד, התנהלות הצדדים, לרבות פעולות המתווך ואיחור בתשלום הסכום הראשוני על ידי התובע, הלמדו, כי לא ראו בזיכרון הדברים מחייב. מבקשת הנתבעת לנטוש את העסקה וסירובה של התובעת עולה כי שני הצדדים הבינו את זיכרון הדברים כהכנה להסכם עתידי. לפיכך, דחה בית המשפט את טענת התובעת לאכיפת התזכיר כחוזה מכר והורה לתובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 23,400 ₪. בנוסף, הבקשה לסעד פיצול, שתבעה פיצויים בגין האיחור בהעברת המגרש, נדחתה בשל היעדר הסכם מכר תקף.