ת"א 50933-03-18

תקציר

פסק הדין דן בשני מקרים, ע"א 50933-03-18 ות"א 41840-09-18, שהובאו על ידי משכיר ושוכר, בהתאמה. בע"א 50933-03-18 תובע המשכיר התובע את השוכר הנתבע על כך שעזב את המושכר תשעה חודשים לפני תום תקופת השכירות בת שלוש השנים בניגוד להסכם השכירות. השוכר טוען שכנגד בת.א. 41840-09-18, בטענה כי המשכיר הפר את ההסכם בכך שלא מנע הצפות בחוזה, הזניח את תחזוקת המתחם ולא פתח חניון. השופט קובע כי השוכר הפר את הסכם השכירות בכך שעזב מוקדם ללא הצדקה. המשכיר זכאי לקבל דמי שכירות כפולים מיום עזיבתו של השוכר ועד תום תקופת השכירות, בסך 380,156 ₪ בתוספת מע"מ. עם זאת, השופט מפחית סכום זה בשליש, ומכיר בכך שבעל הבית היה צריך לפעול מהר יותר כדי למצוא שוכר חדש. כמו כן חויב השוכר לשלם 14,290 ₪ בתוספת מע"מ בגין דמי שכירות שלא שולמו בתקופה האחרונה לאכלוס שלהם. באשר לתביעות המשכיר בגין דמי שכירות ודמי ניהול אחרים שלא שולמו, כמו גם אי המצאת ערבות בנקאית על ידי השוכר, פסק השופט לטובת המשכיר והורה לשוכר לשלם בגין הפרות אלה 169,284 שקל בתוספת מע"מ. תביעת השיפוי הקשורה לחוזה התפירה ותביעת לשון הרע נדחית מחוסר ראיות מספיקות. בת.א. 41840-09-18 דוחה השופטת את תביעתו שכנגד של השוכר, ולא מוצאת כל ראיה שתתמוך בטענותיו. השוכר אינו יכול להוכיח כי המשכיר היה אחראי לאירועי ההצפה או כי הם גרמו לנזק הנטען לעסק שלו. בנוסף, השופטת מציינת כי השוכר ויתר על רבות מטענותיו בנושאי חניה ותחזוקה באמצעות חתימה על נספח לחוזה. בעקבות זאת מצווה השופט על השוכר, ביחד ולחוד עם הערב, לשלם למשכיר סך של 563,740 ₪ בתוספת מע"מ, כולל הסכומים החייבים בת.א. 50933-03-18. תביעת השוכר בת.א. 41840-09-18 נדחית במלואה. כמו כן, נדרש השוכר לשלם חלק משכר טרחת המשכיר והוצאותיו, בסך 40,000 ₪.