ע"פ 29/05

תקציר

בית הדין מצא ראיות מספיקות ליחסי עובד-מעביד בין חברה לעובדיה הזרים, המבססות אחריות פלילית. קשר זה לא נשלל על ידי מעורבות של חברת כוח אדם בתהליך ההעסקה או בקבלת היתר. בית המשפט קבע, כי לא החברה ולא מנהלה, המערער, נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירה, חרף חובתו של המערער לדעת עליה. על פי החוקים הרלוונטיים, שניהם אחראים. טענת המערער לביטול נבחנת אך נדחית בסופו של דבר, שכן לבית המשפט סמכות להוציא צו מבחן או עבודות שירות ללא הרשעה במקרים חריגים. בעוד שהרשעה עלולה להשפיע לרעה על עתידו של המערער, חומרת העבירה והצורך בהרתעה גוברים על שיקול זה. משכך, הערעור על ביטול ההרשעה נדחה. פסק הדין אינו כולל צו להוצאות ומאפשר אפשרות לערעור נוסף לבית המשפט העליון. החלטה זו התקבלה בהתחשב בנסיבות העניין ובהתחייבותו של המערער למנוע עבירות עתידיות.