רע"א 3337/12

תקציר

בית המשפט בחן את השאלה האם יש לו סמכות ליתן רשות ערעור על החלטה כאשר צו אוסר על ערעור כזה, בפרט אם ההחלטה נעדרת הנמקה ראויה. מבחינה היסטורית, המסגרת המשפטית בישראל אפשרה ערעורים על החלטות ביניים בהליכים אזרחיים, דבר שהוביל לעומס ולעיכובים. כדי לתת מענה לכך, נקבע צו חדש, המגביל ערעורים על החלטות פרוצדורליות מסוימות כדי לייעל את ההליך. המטרה העיקרית הייתה להימנע מלהעמיס על בתי המשפט ערעורים בעניינים פרוצדורליים, שהם לעתים קרובות מינוריים ובדרך כלל נופלים לשיקול דעתו של בית המשפט הראשון. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהחלטות בלתי מנומקות, שאינן מספקות את ההסברים הנדרשים, מהוות פגם משמעותי. היעדר הנמקה כזה יכול להצדיק מתן רשות ערעור, שכן הוא פוגע בצדק ובשקיפות ופוגע ביכולתה של ערכאת הערעור לעיין בהחלטות. חובת הנימוקים נעוצה בהבטחת ההגינות ובמניעת שרירותיות. לכן, בעוד שהצו מונע ערעורים על תכנים פרוצדורליים מסוימים, הוא אינו אוסר ערעורים על פגמים כמו חוסר הנמקה. כתוצאה מכך, ערכאת הערעור יכולה להחזיר מקרים כאלה לבית המשפט המקורי לצורך נימוקים ראויים. במקרה הספציפי הזה, צדק בית המשפט המחוזי כשהפך החלטה בלתי מנומקת של הערכאה הנמוכה יותר בעניין גילוי מסמכים, ואישר את זכותה של ערכאת הערעור להתייחס לכשלים פרוצדורליים כמו חוסר הסבר מספק. משכך, הערעור נדחה, והמבקש חויב לשלם שכר טרחת עורך דין למשיב.