בר"מ 1153/18

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערר של מינהל ארנונה בעיריית ירושלים ("מינהלת ארנונה") על החלטת ועדת ערר ארנונה של עיריית ירושלים ("ועדת הערר") בעניין ארנונה הנגבית מבעל חניון מסחרי ("המשיב"). ועדת הערר פסקה לטובת המשיב ופטרה אותו מתשלום מס על שטחי החניון המסווגים כ"שטחים משותפים", כגון אזורי מעבר ותמרון, בהתבסס על פסיקה קודמת במקרה דומה (מרכז מסחרי תלפיות בע"מ נ' עיריית ירושלים ארנונה). בית המשפט המחוזי דחה גם את ערעורה של מינהלת הארנונה על החלטה זו, בקובעו כי יש לראות בשטחים אלה שטחים משותפים הפטורים ממס על פי צו הארנונה הרלוונטי ("צו הארנונה"). העתירה הנוכחית לבית המשפט העליון, שהוגשה על ידי מינהלת הארנונה, מבקשת לערער על פרשנות זו של צו הארנונה, בטענה כי הוא חל רק על מבני מגורים ויש לו השלכות כספיות משמעותיות. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של אמות המידה המגבילות לבקשות לגלגול שלישי והאופי המעשי של סוגיית הארנונה. ההחלטה מדגישה כי היא מבוססת על נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה ועשויה שלא לשמש תקדים. למשיב נפסקו הוצאות בסך 3,000 ₪.