ת"א 51476-07-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **עובדות ההליך:** התביעה עניינה ליקויים, סדקים ותזוזות ביסודות מבנה מגורים. התובעים דרשו פיצוי בגין הריסה ובנייה מחדש או תיקון הנזקים. הנתבעת 1, חברת ייעוץ הנדסי, עמדה בראש ההגנה. לאחר הגשת כתבי הגנה, הורה בית המשפט על הגשת חוות דעת נגדיות. בהמשך, הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט (מהנדס קונסטרוקציה) ולמינוי יועץ קרקע כחלק מהליך בדיקתו, על מנת לבחון את מקור הנזקים. המומחים ביצעו בדיקות, לרבות ניטור תנודות יסודות למשך תקופה ממושכת. חוות דעת מומחה בית המשפט המקורית המליצה על הריסת המבנה והקמתו מחדש. בעקבות זאת, התובעים תיקנו את כתב התביעה והעבירו את התיק לבית המשפט המחוזי. לאחר גישור שלא צלח, הוגשו תצהירים. הנתבעת 1 ביקשה להאריך את המועד להגשת חוות דעת הנדסית נוספת, בטענה כי היא נוגעת לסוגיות מדידות שנדרשו לאחר מינוי המומחים. התובעים התנגדו, בטענה כי לא ניתן להגיש חוות דעת נוספת בנושא בו בית המשפט כבר מינה מומחה. **החלטת בית המשפט:** בית המשפט (השופטת לובנה שלאעטה חלאילה) דחה את בקשת הנתבעת 1 להאריך את המועד להגשת חוות דעת נוספת. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הגשת חוות דעת מומחה ב"סדר דין מיוחד":** * **תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (התקנות הישנות, החלות בשל הוראות מעבר):** קובעת כי בעל דין המבקש להגיש חוות דעת בעניין שבמומחיות, צריך לעשות זאת לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. תקנה זו מאפשרת לבית המשפט לשנות את ברירת המחדל, כפי שאכן נעשה כאן בהוראה קודמת להגשת חוות דעת נגדית בתוך 45 יום. * **תקנה 130(ג) לתקנות (זהה לתקנה 88(ג) לתקנות תשע"ט-2018):** נקודת מפתח בהחלטה. כאשר מומחה מטעם בית המשפט ממונה **בהסכמת הצדדים**, הרי שהסכמה זו מהווה "הסדר דיוני" הכולל, כברירת מחדל, כי **לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין**. חוות דעת שהוגשו קודם לכן ייחשבו כאילו לא התקבלו. רציונל זה נועד לייעל את ההליכים ולמנוע סרבול, הארכה ופגיעה בסופיות הדיון. * **הפסיקה:** בית המשפט מסתמך על פסיקה רבת שנים של בית המשפט העליון (כמו ברע"א 1077/12 וברע"א 4255/13) אשר מפרשת את תקנה 130(ג) כברירת מחדל המחייבת הצהרה מפורשת של צד המבקש לשמור על זכותו להגיש חוות דעת מטעמו, למרות מינוי מומחה בית משפט. שתיקה או התנהלות עקבית של הצדדים, התומכת במינוי מומחה בית המשפט ובעבודתו (כמו הסכמה לביצוע בדיקות עזר), יתפרשו כהסכמה מכללא להימנע מהגשת חוות דעת נוספות. 2. **הסכמה מכללא ו"אפקט ההשתק" (Estoppel):** * בית המשפט הדגיש כי התנהלות הנתבעת לאורך ההליך, לרבות אי הגשת התנגדויות או בקשות בנוגע לביצוע המדידות והבדיקות שנדרשו על ידי המומחים, מהווה הסכמה מכללא למינוי המומחים ולביצוע הבדיקות. * הנתבעת לא הבהירה בזמן אמת את רצונה להגיש חוות דעת נוספת בנוגע למדידות, למרות שהיו לה הזדמנויות רבות לעשות כן. רק לאחר שתוצאות המדידות היו "לרעתה" וחוות דעת המומחה ניתנה, הועלתה הבקשה. התנהלות זו, לדעת בית המשפט, מונעת ממנה כעת להגיש חוות דעת נוספת. 3. **סופיות הדיון ומינוי מומחה מטעם בית המשפט:** * כאשר בית המשפט ממנה מומחה מטעמו, תפקידו של המומחה הוא לרכז את כל המידע המקצועי הרלוונטי, להעריך אותו ולחוות דעתו. תפקידו של בית המשפט הוא להסתמך על חוות דעת זו (אלא אם הוכחה בנקל או נסתרה). * הגשת חוות דעת נוספת מטעם צד, כאשר היא מתייחסת לאותם נושאים שכבר נבחנו על ידי מומחה בית המשפט, נוגדת את הרציונל של מינוי מומחה ואת עקרון סופיות הדיון. היא עלולה להוביל ל"מרוץ הדממה" של חוות דעת נוספות, מה שיאריך את ההליכים באופן משמעותי. * **ההבחנה המהותית:** בית המשפט מדגיש כי אין הוא שולל הגשת חוות דעת מומחה בעניינים **שלא נמסרו להערכת המומחה** (כפי שנקבע ברע"א 8137/13). אך במקרה זה, הבקשה נוגעת ישירות לנושאים שנבדקו על ידי מומחה בית המשפט (אופן ביצוע המדידות, הממצאים והניתוח של תוצאותיהם). 4. **משך ההליך:** * בית המשפט מתחשב בכך שהתביעה מתנהלת מזה למעלה משש שנים. הגשת חוות דעת חדשה בשלב זה תגרום בהכרח להארכה נוספת ובלתי מידתית של ההליכים, דבר הנוגד את יעילות מערכת המשפט. 5. **עלות ההליך:** * הנתבעת 1 חויבה בהוצאות הבקשה, בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו לתובעים. חיוב זה משקף את דחיית הבקשה ואת הצורך להטיל את עלות הדיון בבקשה על הצד שביקש אותה. **סיכום:** ההחלטה מדגישה את התפקיד המרכזי של מינוי מומחה מטעם בית המשפט, במיוחד כאשר נעשה בהסכמת הצדדים. היא מפרשת את ההסכמה למינוי מומחה כוותרת על הגשת חוות דעת נוספות בנושאים שנמצאים בליבת עבודתו של המומחה. הדבר נועד להבטיח יעילות, למנוע סרבול דיוני ולקיים את עקרון סופיות הדיון, תוך התחשבות בפרק הזמן הרב שבו ההליך כבר מתנהל. הנתבעת 1 כשלה בהבהרת עמדתה ובשמירה על זכויותיה באופן עקבי לאורך ההליך, והתנהלותה התפרשה כהסכמה מכללא לעבודת המומחה ולמסקנותיו, או לפחות לוותר על הגשת ראיות נוספות בנושאים אלו.