ת"מ 19625-07-17

תקציר

התובע תבע את רשות מקרקעי ישראל לאחר שאלה ויתרו על הערבות שהגיש במכרז לחכירת חלקת קרקע. הצעתו של התובע בסך 1,310,000 ₪ הייתה הגבוהה ביותר והוכרזה כזוכה, אך בהמשך ביקש לסגת לאחר שגילה שאין כביש גישה לחלקה ושכניו התנגדו לכך שיוכל להגיע לחלקה דרך נכסיהם. משלא הצליח להגיע להסכם עם השכנים, ביקש התובע לבטל את זכייתו ולהשיב את הערבות בסך 131,000 ₪, אך הנתבע סירב. בסופו של דבר הסכימה הנתבעת לבטל את זכייתה של התובעת, אך ויתרה על הערבות בטענה שהיא בהתאם לתנאי המכרז. בית המשפט בחן האם החלטת הנתבע לחלט את הערבות הייתה ראויה, תוך בחינת התנהלות הצדדים, הנזק שנגרם לנתבע ותום לבו של התובע. נמצא כי הנתבע פעל בהגינות בהליך המכרזי וכי טענת התובע כי נודע לו על נושא הגישה רק לאחר זכייתו במכרז הינה שקרית, כפי שצוינה בתנאי המכרז. בית המשפט דחה גם את טענת התובע כי החלקה נמסרה למציע אחר, ולא גרמה נזק לנתבע. נדון בפסק דינו הקודם של השופט מרזל במקרה דומה, בו נקבע כי נטל ההוכחה כי לא נגרם נזק מוטל על נותן הערבות. עם זאת, בית המשפט במקרה זה קבע כי על הנתבעת, כרשות מינהלית, לשקול היטב את חילוט הערבות וכי אין מדובר בהוכחת נזק. בית המשפט מצא כי הנזק שנגרם לנתבעת היה לכל היותר 96,285.57 ₪ – ההפרש בין ההצעה הזוכה לבין המחיר ששילם הזוכה השני. בית המשפט קבע כי הנתבעת יכולה לחלט סכום זה מהערבות של התובעת אך יש להחזיר את יתרת הסכום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מביטול ההצעה הזוכה. קבלתה החלקית של התביעה משמעה שלא היה צו להוצאות.