ת"א 30762-12-19

תקציר

הסכם הפשרה שנחתם בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו-2, שהיו נושאי משרה בחברה, פירט את התנאים לפירעון הלוואת התובע לחברה. התובע תבע את הנתבעים באופן אישי להחזר ההלוואה לאחר שהחברה נתקלה בקשיים בהחזרה. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו כי הנתבעים רימו אותו, פעלו בחוסר תום לב או עשו שימוש לרעה בכספי החברה. כמו כן, בית המשפט קבע כי הסכם הפשרה החליף הסכמים קודמים וייצג החלטה מושכלת של התובעת לעסוק אך ורק בחברה, תוך ויתור על תביעות אישיות כנגד הנתבעים. השופט הדגיש את עקרון האישיות התאגידית ואת הצורך בנסיבות חריגות המצדיקות את הרמת מסך התאגיד. מאחר שהתובע לא הוכיח כי המקרה הנוכחי מהווה חריג כזה, לא ניתן להטיל על הנתבעים אחריות אישית לחובות החברה. השופט התייחס גם לאחריותם האישית של נושאי המשרה והגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה בגין מרמה, רשלנות או חוסר תום לב. לפיכך, התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחתה. עם זאת, התביעה נגד הנתבע 3, אשר חתם אף הוא על הסכם הפשרה, התקבלה, מה שהוביל לפסק דין לטובת התובעת על סך 577,558 ₪, כולל הוצאות וריבית. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.