בג"צ 9101/08

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה על הסף, וקובע כי בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא לא חרג מסמכותו בסכסוך על תשלומי מזונות וריבית. בהסכם הגירושין המקורי, שנחתם עם גירושי העותר והמשיב בשנת 1981, נקבע כי העותרת תשלם מזונות בסך 600 דולר לחודש, צמודים לדולר ארה"ב. העותר עזב את הארץ וחזר בשנת 1997, ונקבע כי לא שילם את התשלומים המוסכמים. השאלה האם העותר חייב בריבית על דמי המזונות הופנתה לבית הדין הרבני, אשר קבע כי אינו חב, על פי הדין העברי, שאינו פוסק ריבית. החלטה זו אושרה על ידי בית הדין הרבני הגדול. המשיבה ערערה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, אשר פסק לטובתה, וקבע כי החיוב הוא לשלם בשקלים, ולכן על העותרת לשלם ריבית על פי הדין הישראלי. העותרת ערערה על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט לענייני משפחה חרג מסמכותו, טענה שבג"ץ דחה. בפסק הדין הודגש כי בית המשפט לענייני משפחה פעל במסגרת סמכותו והתווה את המבנה ההיררכי של המערכת המשפטית, אשר לא תמך בטענות העותר. השופט א' גרוניס והשופט א' רובינשטיין הסכימו עם פסק הדין. השופט רובינשטיין הוסיף הערה על מורכבות הסוגיה, וציין את המתח בין בתי הדין הרבניים הנוהגים על פי הדין העברי, שאינו מעניק ריבית, לבין בתי המשפט האזרחיים הפועלים מכוח הדין הישראלי. פסק הדין הדגיש כי לבתי המשפט האזרחיים שיקול דעת בפסיקת ריבית והציע כי הם יכולים לשקף את רוח המשפט העברי במקרים המתאימים. העותר חויב בהוצאות טרחת עורך הדין של המשיב.