ע"פ 2824/05

תקציר

הערעור מתייחס לעונש שנגזר על המערער, שהורשע בעבירות מין חמורות, בעיקר בקטינים, על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון. הוויכוח המרכזי נסב סביב אורך תקופת המאסר והאם יש לדחותה לטובת שיקום חיצוני. בית המשפט המחוזי גזר על המערער בדעת רוב 12 שנות מאסר, ואילו דעת המיעוט צידדה בעונש של 5 שנות מאסר, תוך שימת דגש על ההיבט השיקומי. המערער ביקש לדחות את העונש ב-5 שנים כדי לעבור טיפול שיקומי פרטי מחוץ לבית הסוהר, אך בית המשפט סירב לכך, דבר שהדגיש את חוסר הוודאות של תכנית כזו, את הסיכונים לציבור ואת היעדר הפיקוח הציבורי על מערכת הטיפול הפרטית. דעת הרוב של בית המשפט המחוזי הועדפה, שכן היא איזנה כראוי בין האינטרס הציבורי בגמול, בהרתעה ובהגנה לבין הצורך בשיקומו של המערער. האחרון, אף שהוא חשוב, אינו צריך להפחית מחומרת העונש, במיוחד בהתחשב באופיים המתועב של העבירות, מספרן ופגיעותם של הקורבנות. כמו כן נקראה המדינה להקצות משאבים לשיקום עברייני מין בתוך מערכת הכליאה. לפיכך, הערעור נדחה, ועונש המאסר של 12 שנים נותר בעינו. השופט גרוניס והשופט ג'ובראן הסכימו.