ת"ק 32207-09-21

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב תביעה של תובע שקיבל שש פרסומות בטלפון שלו ללא הסכמה מראש ובכתב, שנשלחו לכאורה על ידי הנתבעים. השאלה העיקרית הייתה האם הנתבעים אחראים להודעות אלה, אותן הכחישו בטענה שלא שלחו אותן. השופט פסק לטובת התובע, וקבע כי סביר יותר להניח שהנתבעים אחראים להודעות. החלטה זו התבססה על מספר גורמים: הפרסומות היטיבו עם עסקיהם של הנתבעים, לא זוהה צד שלישי כאחראי, ספקולציות הנתבעים בדבר מזימה להפיל אותם בפח לא הוכחו ולא נתמכו, ומעשיהם של הנתבעים עצמם כלפי נמען אחר של ההודעות הצביעו על אשרור אפשרי של המעשה. זאת ועוד, הימנעותם של הנתבעים מלהביא עדות מומחה או להבהיר את נוהלי הפרסום שלהם חיזקה את החזקה כי הם אחראים. באשר לאחריות אישית, השופט דחה את טענת הנתבעים כי הנתבע השני אינו נושא באחריות אישית, שכן הדבר לא הוזכר בכתב ההגנה. עם זאת, השופט לא מצא הפרה של חוק הגנת הפרטיות, ולכן נפסק פיצוי רק בגין עבירות חוק הספאם, שהשופט קבע כי הוא ראוי בשיעור סטטוטורי של 6,000 שקל עבור שש הודעות, לצד הוצאות בסך 1,000 שקל. עוד קבעה השופטת כי המוניטין של התובע כ"תובע סדרתי" אינו מהווה סיבה לשלול סעד, שכן אין ראיות להתנהלות בלתי חוקית או בלתי הוגנת מצד התובע.