עמ"ה 1016/00

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לערעור בענייני מס הכנסה, ובפרט לבקשת המערער לקיזוז חובות אבודים הקשורים לעבודתו כמלווה בריבית. המשיב טען, כי המערער, שהורשע בעבירות מס, אינו יכול לטעון לניכוי חובות אבודים משום שלא ניהל פנקסי חשבונות תקינים כנדרש בחוק. לטענת המשיב, סעיף 33 לפקודת מס הכנסה קובע כי נישומים שאינם מנהלים רישומים נאותים אינם יכולים ליהנות מניכויים מסוימים, לרבות חובות אבודים. המערער טען, כי ההוראה אינה חלה בעניינו, שכן הוא ניהל את עסקיו בשיטת חשבונאות המזומנים ולא בשיטת הצבירה, שהיא הבסיס להכרה בחובות אבודים. בית המשפט חלק על פרשנותה של המערערת, בקובעו כי טיבה של השיטה החשבונאית בה נעשה שימוש אינו רלוונטי בהקשר זה. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי הימנעותו של המערער מהעלאת טענות אלה בשלבי שומת המס, לצד היעדר ראיות התומכות בטענותיו, הופכים את טענותיו לחסרות תוקף. עוד ציין השופט כי בית המשפט הפלילי שהרשיע את המערער כבר מצא כי מרבית ההלוואות נפרעו, דבר המטיל ספק בטענות המערער לחובות בלתי ניתנים לגבייה. משכך, נדחתה העתירה לתיקון עילות קיזוז החובות האבודים, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו של המשיב. פסקה מקיפה זו מתמצתת את הטיעונים המרכזיים, פסקי הדין וההשלכות של פסק הדין.