עמ"נ 44487-08-14

תקציר

הערעור הוא על סיווג הנכס של המערערת לצורכי ארנונה. המערערת טענה כי יש לסווג את רכושם כתעשייה או מלאכה, ואילו העירייה טענה כי יש לסווגו כמעבדה או שירות תיקונים. לאחר בחינת הטיעונים והחוקים הרלוונטיים, מצא השופט כי פרשנותה של העירייה לצו המס הייתה נכונה. השופט הדגיש כי הארנונה נועדה להיטיב עם הציבור ולהוות חלק מתקציב הרשות המקומית, ופרשנות החוק לטובת המערערת תפגע בתקציב העירייה וכפועל יוצא מכך בשירותים הניתנים לאזרח. כמו כן, השופטת הסכימה עם העירייה כי למנהל הארנונה יש זכות לשנות סיווג של נכס כאשר מתגלה טעות בהחלטה הקודמת. ועדת הערר בחנה ביסודיות את הפעילות המתבצעת בנכס והגיעה למסקנה כי סיווגה של העירייה ראוי. לפיכך דחה השופט את העתירה המנהלית, הורה למערער לשלם לעירייה הוצאות ערעור בסך 9,000 ש"ח, ופסק כי 9,000 ₪ מהפיקדון יועברו לעירייה, והיתרה תוחזר למערערת.