ע"פ 13791-02-19

תקציר

השופט דחה את הערעור מחוסר ראיות מספיקות לתמיכה בטענות המערער. אשר להתנהלות הכללית ביחס לחברות אחרות, דברי המערערת היו סותרים ובלתי עקביים, ובעלי החברות ששמם הופיע בחשבוניות הכחישו כל קשר למערערת. השופט מצא את ראיות התביעה בדבר אופיין הפיקטיבי של חשבוניות אלה משכנעות מעבר לספק סביר, והעבירה את נטל ההוכחה למערער, שלא עמד בו. חרף זיכויו של המערער מאישומים אלה על ידי בית משפט קמא, קבע השופט כי התביעה הוכיחה די הצורך את זיוף החשבוניות. עם זאת, השופט בחר שלא להחמיר בעונש, בהתחשב בהחלטתו של המערער למשוך את ערעורו ובהוראת החוק נגד הטלת עונש חמור יותר בערעור. השופט התייחס בהרחבה לגזר הדין, תוך שימת דגש על האופי המתוחכם והתרמיתי של עבירות המס, שהיו כרוכות בסכום כסף ניכר. טווח הענישה ההולם, לדעת השופט, צריך להיות בין שלוש לשש שנות מאסר, המשקף את חומרתן, משכן ותחכומן של העבירות. כן ראו את הצורך בהרתעה בתיקי מס כלכליים ואת העובדה שהמערער לא קיבל אחריות על מעשיו. בסופו של דבר, הציע השופט לדחות את הערעור ולהותיר את העונש על כנו, שכלל קנס בסך 600,000 ₪ ועונש מאסר ברף התחתון של טווח הענישה המתאים, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והכלכליות של המערער. שני השופטים האחרים הסכימו עם חוות הדעת, מה שהוביל לדחיית הערעור.