עת"מ 41119-11-20

תקציר

## ניתוח משפטי: עת"מ 41119-11-20 - רותם - אגודה חקלאית שיתופית בדימונה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום **רקע משפטי:** פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, כבוד השופטת יעל רז-לוי, בעתירה שהגישה "רותם - אגודה חקלאית שיתופית בדימונה בע"מ" (להלן: "העותרת") כנגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"). העתירה התבקשה להורות לרמ"י לבטל החלטתה לשלול מהעותרת פיצויים המגיעים לה בגין שינוי ייעוד של מקרקעין, ולקבוע כי ביטול חוזה החכירה שנעשה טרם שינוי הייעוד, וכן ההחלטה שלא להאריך את חוזה החכירה, נעשו בחוסר סמכות ובניגוד להחלטות מועצת מקרקעי ישראל. **הסוגיה המרכזית:** הסוגיה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא **סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה**. העותרת טוענת כי מדובר בפעולות מנהליות שנעשו בחוסר סמכות, ולכן בית המשפט לעניינים מנהליים הוא הפורום המתאים. רמ"י, לעומתה, מבקשת לדחות את העתירה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, בטענה שהמחלוקת נובעת מיחסים חוזיים בלבד. **ניתוח משפטי:** בית המשפט פתח את ניתוחו בהפניה לסעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים"), הקובע את היקף סמכותו של בית המשפט. סעיף זה מפרט כי בית המשפט לעניינים מינהליים ידון בעתירה נגד החלטה של רשות המנויה בתוספת הראשונה לחוק, **ובעניין המנוי בתוספת הראשונה**. **טענות העותרת ודחייתן:** העותרת טענה כי רמ"י, כרשות ציבורית, כפופה לכללי המשפט המנהלי, ומשפעולותיה נעשו בחוסר סמכות בניגוד לכללים אלו, בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירה. העותרת אף הפנתה לפסיקות שונות שקבעו כי ביטול חוזה על ידי רשות ציבורית הוא פעולה שלטונית, וההחלטה לביטול כפופה לביקורת שיפוטית מנהלית. בית המשפט דחה טענות אלו. ראשית, הוא הדגיש כי **עצם היותה של רמ"י רשות ציבורית אינה מקנה סמכות אוטומטית לבית המשפט לעניינים מינהליים**. סמכות זו נגזרת באופן מפורש מחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. שנית, בית המשפט קבע כי העותרת **לא הראתה כיצד הסעדים המבוקשים בעתירה באים בגדר עניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק**. העותרת ניסתה לטעון כי סמכות בית המשפט נגזרת מסעיף 59(3) לתוספת הראשונה, המתייחס להחלטות ועדת ההשגות של רמ"י בנוגע להשגה על שומת מקרקעין. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי **העתירה אינה מכוונת כנגד החלטה של ועדת ההשגות, אלא כנגד ההחלטה של רמ"י על ביטול הסכם החכירה**. יתרה מכך, בית המשפט הדגיש כי **ההחלטה על ביטול הסכם החכירה נטועה כולה בתחום ההסכמי והיחסים החוזיים בין הצדדים, ולכן מקומה להתברר בבית משפט אזרחי**. **הדואליות הנורמטיבית והגבולות:** בית המשפט התייחס למושג הדואליות הנורמטיבית, הקובע כי על רשות ציבורית חלות הן דיני המשפט הפרטי (חוזים) והן דיני המשפט הציבורי (מנהלי). עם זאת, הוא הבהיר כי **עצם קיומה של דואליות זו אינו מבסס סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים**. גם בית משפט אזרחי מוסמך לדון בטענות הנוגעות למשפט המנהלי, כאשר הן עולות בהליך המתאים. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי "השאלה שבה יידרש בית המשפט להכריע בעתירה הינה בשאלה האם היה מקום לבטל את הסכם החכירה עם העותרת - כפי שעשתה רמ"י - אם לאו - שאלה שהינה במובהק בתחום ההסכמי חוזי ומקומה להתברר בערכאה האזרחית המתאימה". **החדשנות המשפטית (או היעדרה):** פסק הדין אינו מציג חידוש משפטי משמעותי. הוא מהווה יישום של הלכה מושרשת בנוגע לסמכותם של בתי המשפט לעניינים מנהליים. עיקר פסק הדין הוא **הדגשת הגבולות הברורים של סמכות זו**, כפי שהוגדרו בחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, והצורך של עותרים להוכיח באופן ברור כי הם עומדים בתנאי הסעיף, הן מבחינת זהות הגוף הנתקף והן מבחינת מהות העניין הנדון. הפסיקה מדגישה את העיקרון לפיו **בית המשפט לעניינים מנהליים אינו "ערכאה כללית" לכל עניין הנוגע לרשות ציבורית**. יש להוכיח כי העתירה נופלת לתחום הסמכות המפורש המוגדר בחוק, וכי הסעדים המבוקשים עולים בקנה אחד עם עניינים המנויים בתוספת הראשונה. **היבטים נוספים:** * **חזקת התקינות המנהלית:** העותרת טענה כי לא חלה חזקת התקינות המנהלית על החלטת רמ"י. בית המשפט לא נדרש להכרעה בשאלה זו, שכן החלטתו התבססה על העדר סמכות עניינית. * **מידתיות וסבירות:** גם טענות העותרת בדבר חוסר סבירות ואי-מידתיות קיצונית של החלטת רמ"י לא נדונו לגופו של עניין, בשל הסמכות. * **סעד חלופי:** בית המשפט ציין כי לעותרת קיים סעד חלופי במסגרת הליך אזרחי, וזאת גם אם העתירה "עטופה" בטענות מנהליות. * **התייחסות לתוכניות ולייעודים:** בית המשפט ציין כי התייחסויות הצדדים לתוכניות שינוי ייעוד ולייעודים ספציפיים של המקרקעין חרגו מהסוגיה המונחת בפניו, שכן סמכותו של בית המשפט אינה תלויה בשאלה זו. **מסקנה:** בית המשפט קבע כי דין העתירה להידחות על הסף בשל העדר סמכות עניינית. העתירה אינה עוסקת באחד העניינים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, והסעדים המבוקשים נוגעים בעיקר לסכסוך חוזי בין הצדדים, מקומו של הליך אזרחי.