ע"א 29624-01-12

תקציר

הפרשה סובבת סביב עובד ציבור שהואשם בפגיעה בפרטיותו של עובד אחר בכך שהתקינה מצלמות נסתרות ומכשירי האזנה במשרדו של העובד ללא ידיעתו או הסכמתו. הדיון התמקד בשאלה האם מעשיו של עובד הציבור מוגנים תחת החסינות המוקנית לעובדי ציבור והאם הפגיעה בפרטיות הייתה מוצדקת במקרה זה. בית המשפט בחן את הוראות חוק האזנת סתר וחוק הגנת הפרטיות, תוך הכרה בחשיבות ההגנה על צנעת הפרט. נמצא כי מעשיו של עובד הציבור לא עלו בקנה אחד עם המטרות המוצהרות של מניעת ונדליזם, גניבה וזליגת מידע. בית הדין הדגיש כי הזכות לפרטיות שייכת לאדם ולא למקום, ועובדים אינם מעידים על הסכמה להצטלם או להיות במעקב רק מעצם הימצאותם במקום העבודה. במקרה דנן, לא הוכח כי העובדים עודכנו בדבר התקנת המצלמות, והמערערת לא ידעה עליהן. הימצאותם של מכשירי האזנה לא הייתה מוצדקת דיה, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי לא התקיימו התנאים למתן חסינות לעובד הציבור. לפיכך, הערעור התקבל, והמערער היה רשאי להמשיך בהליכים. בנוסף, חויב עובד הציבור לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. השופטים נצר, דברת וואגו הסכימו עם ההחלטה.