ע"א 698/77

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור של הנתבעים (המערערים) בתביעת לשון הרע שנידונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. התובעים (המשיבים), חברי המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני, תבעו את הנתבעים לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965, בדרישה לפיצוי בגין נזק שנגרם להם ממזכר שפרסמו הנתבעים. התזכיר, שהביע ביקורת על נשיא הכבוד של המועצה, כינה את חברי המועצה "אנטי-ציונים". הנתבעים טענו כי מדובר בהבעת דעה מוגנת וכי חוק איסור לשון הרע אינו חל על חברי קבוצה או ציבור שאינו תאגיד. בית המשפט העליון דחה טענות אלה וקבע כי הפרסום אינו חוות דעת מוגנת אלא אמירה מכפישה. בית המשפט קבע כי לשון הרע נגד חברים בודדים בקבוצה, במקרה זה, המועצה, היא תביעה, במיוחד כאשר כל חבר יכול להיתפס כמי שאליו מתייחס הפרסום. עוד צוין כי מהפרסום משתמע כי כל החברים מוכתמים על ידי העמותה, גם אלה שלא נקבו בשמם המפורש. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענת הנתבעים כי פעולות המועצה היו אנטי-ציוניות אינה הבעת דעה אלא הצהרת עובדה, שאינה אמת. לפיכך, הערעור נדחה, והנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משותפות בסך 10,000 ל"י. פסק דין זה מדגיש את גבולות דיני לשון הרע ואת מגבלות הדעות שניתן להביע מבלי לשאת בתוצאות משפטיות.