בג"צ 448/91

תקציר

העותרים ביקשו היתר בנייה מהוועדה המקומית לבנייה על חלקת אדמה שבבעלותם. עם זאת, בקשתם נדחתה בנימוק שתכנית פרצלציה משנת 1932 ייעדה את הקרקע כשטח ציבורי פתוח, ותכניות מתאר מקומיות מאוחרות יותר – לרבות תכנית אמ/9 – לא שינו ייעוד זה. העותרים טענו כי תכנית אמ/9, שסיווגה את השטח למגורים, החליפה את תכנית הפרצלציה ואפשרה בנייה. בג"ץ, בהסכמה עם מוסדות התכנון, קבע כי תכנית הפרצלציה נותרה בתוקף וכי תכנית אמ/9 קבעה רק נורמה כללית לבנייה למגורים באזור. נמצא כי היעדר הוראות מפורטות בתכנית אמ/9 אינו מרמז על כך שהמגרש זמין לפיתוח ללא תכנית מפורטת. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות העותרים בדבר פגמים בהליך קבלת ההחלטות ומצא כי מסקנת מוסדות התכנון כי תכנית הפרצלציה משנת 1932 היא העתק תקף הייתה מוצדקת. משכך, נמחקה העתירה, והעותרים חויבו לשלם הוצאות בסך 7,500 ₪ לכל אחד משלושת המשיבים העיקריים.