ת"א 13092-01-16

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב בעלות על דירת מגורים בג'דיידה-מכר. התובעת, אם חד הורית לשלושה, טוענת כי רכשה את הדירה בשנת 2003, בעוד הנתבעים טוענים אחרת. בתיק מעורבים נתבעים רבים, ביניהם הרוכלים, הרוכש ששמו מופיע ברישומי הרישום של הדירה ובנק שהעניק הלוואת משכנתא לקונה הרשום. עיקרי פסק הדין הם כדלקמן: - התובעת אכן רכשה את הדירה המדוברת, כפי שעולה מהסכם רכישה תקף מיום 9.8.03, ושילמה את מלוא התמורה בגינה. החזקה והשימוש בדירה על ידי התובעת מאז, ללא כל התערבות מצד הבעלים הרשומים, יחד עם מסמכים נוספים, מאשרים את בעלותה. - העסקה העוקבת של מכירת הדירה לרוכש הרשום, והמשכנתא שנרשמה לטובת בנק מזרחי טפחות, בוצעו שתיהן מבלי שהבנק ביצע את בדיקת הנאותות הנדרשת. הבנק התרשל בכך שלא בדק את מצב החזקה בדירה, למרות שידע כי קיים אדם שאינו הרוכש הרשום. - חובת תום הלב של הבנק הופרה הן ברמה הסובייקטיבית והן ברמה האובייקטיבית. באופן סובייקטיבי, הבנק התעלם מסימנים ברורים המעידים על עסקה קודמת ולא הבהיר את זכויותיו של התובע, המחזיק בנכס. מבחינה אובייקטיבית, הבנק הסתמך אך ורק על רישומי הרישום מבלי לחקור עוד יותר את החזקה בנכס. - מאחר והעסקה השנייה (בה מעורבים הרוכש הרשום והבנק) בוצעה ללא תום לב, העסקה הראשונה (רכישת התובע) קודמת. לפיכך, בית המשפט מכריז על התובע כבעלים החוקיים של הדירה. היא זכאית להירשם ככזו, וזכויותיה גוברות על אלה של הקונה הרשום ועל כל עסקה נגזרת, לרבות המשכנתא. - בנק מזרחי טפחות חויב בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין, כמפורט בפסק הדין. פסק דין זה, שניתן בהעדר הצדדים ביום 4.8.2019, מאשר את זכויות הבעלות של התובע בדירה ומחזק את עקרון תום הלב בעסקאות מקרקעין, במיוחד עבור נושים מקצועיים כמו בנקים.