ע"פ 4964/97

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורם של יואב שבי ואבנר סעיד, שהורשעו בניסיון רצח בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ולחילופין את חומרת עונשם. בית המשפט דחה גם את ערעור המדינה על זיכויו של זוהר חסן, שנשפט יחד עם שבי וסעיד באותה עבירה. עובדות המקרה היו שהמתלונן, קצין הביטחון של כלא ניצן, נורה מול ביתו בקריית מלאכי. שבי וסעיד הודו כי היו ברכב בעת הירי, אך טענו כי לא היו מעורבים במזימה ורק נתנו טרמפ לאדם לא ידוע. התביעה טענה כי ברכב היה אדם שלישי שהשתתף בירי ולאחר מכן הביא את שבי וסעיד הפצועים לבית החולים. הנושא המרכזי היה זיהויו של אדם שלישי זה כחסן. בית המשפט המחוזי הרשיע את שבי וסעיד בניסיון רצח, אך זיכה את חסן. רוב שופטי בית המשפט המחוזי לא השתכנעו מעבר לספק סביר כי חסן הוא האדם השלישי ברכב. בית המשפט העליון קבע כי הליכי הזיהוי של חסן היו פגומים ויצרו ספק סביר. בית המשפט הדגיש כי הזיהוי צריך להיעשות באופן אידיאלי באמצעות מסדר זיהוי חי ולא באמצעות זיהוי תמונות, שכן צילומים יכולים להטות את הזיכרון של המזהה. במקרה זה, למאבטחים שזיהו את חסן כאדם השלישי הוצגה תמונתו בכמה הזדמנויות לפני המסדר החי, מה שהעלה חשש לגבי אמינות זיהויים. בנוסף, הליכי הזיהוי התנהלו ללא נוכחות סניגור וללא חתימת המזהים על התמונות, דבר ששחק עוד יותר את ודאות הזיהוי. נוכח פגמים אלה, לא יכול היה בית המשפט להסתמך על ראיות הזיהוי נגד חסן. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את ערעור המדינה ואישר את זיכויו של חסן, תוך שהוא דוחה גם את ערעוריהם של שבי וסעיד על הרשעתם וגזר דינם.