ת"א 8549/06

תקציר

פסק הדין דן בתביעת רשלנות רפואית שהגישו עיזבונה ויורשיה של המנוחה רנה בבייב נגד קופת חולים ממלכתית, כמה מרופאיה ובית החולים מעיני ישוע. התובעים טענו כי הטיפול הרשלני שהעניקו הנתבעים הוביל למותו של בבייב בביתו בינואר 2000. שאלת המפתח הייתה אילו צעדים על הרופא לנקוט כדי לאבחן את מצבו של המטופל והאם הנתבעים לא נקטו בצעדים אלה. השופט מספק סקירה מפורטת של הרקע העובדתי, לרבות ההיסטוריה הרפואית של בבייב, הטיפולים שקיבל מהנתבעים וחוות דעת המומחים שהוגשו על ידי הצדדים. דגש רב מושם על היעדר נתיחה שלאחר המוות, שהתובעים סירבו לאשר, מה שהוביל לחוסר ידיעה לגבי סיבת מותו האמיתית של בבייב. היעדר מידע זה הרחיב את היקף המחלוקת וגרם לנזק ראייתי. השופט בוחן את הטענות נגד הנתבעים בשלוש תקופות: הטיפול הראשוני בקופת החולים בנובמבר ודצמבר 1999, הטיפול בבית החולים בינואר 2000 והטיפול שלאחר מכן על ידי רופאי הקופה עד מותו של בבייב. השופט מסיק כי התובעים לא הצליחו להוכיח רשלנות מצד הנתבעים באף אחת מהתקופות הללו. השופט מדגיש את הרשומות הרפואיות החלקיות ולעתים קרובות בלתי קריאות, אך קובע כי הן לא גרמו לנזק ראייתי, והנאשמים העניקו טיפול סביר על סמך המידע שעמד לרשותם. בנוסף, השופטת דנה בדוקטרינה של העברת נטל ההוכחה במקרים של נזק ראייתי וקובעת כי היא אינה חלה במקרה זה בשל היעדר ידיעה על סיבת המוות הנובעת מסירוב התובעים לבצע נתיחה שלאחר המוות. השופט מתייחס גם לציר הזמן של האירועים וטוען כי ההידרדרות ההדרגתית במצבו הבריאותי של בבייב לאורך זמן אינה מעידה על רשלנות מצד הנתבעים, במיוחד לאור התוצאות התקינות של הבדיקות הרפואיות שבוצעו. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת הנתבעים וקובע כי רצונם של התובעים להבין את סיבת מותו של בבייב מובן, אך לא הוכח כי הנתבעים לא סיפקו טיפול סביר. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחתו.