ע"א 34/88

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על בעלות על דירה שנרכשה במקור בכספים שסיפק סמיל (שמיל) רייס, אך נרשמה על שם אחותו, חנה אברמן ז"ל. המערערים, יורשיו של רייס, טענו בבית המשפט המחוזי כי אברמן החזיקה בנכס בנאמנות עבור אחיה, וביקשה הצהרה המכירה בבעלותם הבלעדית. עם זאת, הערכאה הנמוכה יותר דחתה את התביעה בהתבסס על תקופת ההתיישנות והיעדר ראיות מספיקות להוכחת יחסי האמון הנטענים. בית המשפט העליון ביטל החלטה זו, תוך שימת דגש על פרשנות דקדקנית של דיני הנאמנות ותקופת ההתיישנות. היא הכירה בכך ששאלות הבעלות המקורית בדירה נבעו מנאמנות שהועברה והדגישה את העילות הלגיטימיות לביסוס נאמנות על הנכס. הם הצביעו על כך שקיימת חזקה לכאורה שהנכס שייך לרייס, בהתחשב בכך שהוא סיפק את הכספים. המכירה והשימוש בתמורה לרכישת דירה חדשה לאחר מכן אפשרו למערערים לחפש זכויות שוות ערך לאלה שבדירה המקורית, ואפשרו להם להתחקות אחר תביעת הבעלות שלהם בנכס החדש באופן יחסי. בית המשפט הורה לבית המשפט קמא לפקח על הביצוע, והורה על הערכת שווי שתי הדירות כדי להבטיח פיצוי הוגן. כן הונחו המשיבים לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המערערים. החלטה זו הדגישה ניואנסים בדיני הנאמנות, במיוחד בכל הנוגע להתנהלות כספית משפחתית, ואפשרה חריגים למגבלות סטטוטוריות טיפוסיות.