ת"פ 384/00

תקציר

הכרעת הדין סובבת סביב שתי בקשות מרכזיות של התביעה. ראשית, לתקן את כתב האישום ולהוסיף עד תביעה חדש, ע'ריב עמאש, שהוא גם נאשם בתיק נפרד הקשור לאותה פרשה. השופט פוסק לטובת התביעה בבקשה זו, ומכיר בכך שההגנה אמנם הייתה מעוכבת בשלב זה, אך תינתן להם הזדמנות להמשיך לחקור ולחקור בחקירה נגדית עדים קודמים, כדי להבטיח שהם לא יהיו מקופחים. גישה זו נתפסת כעדיפה על פני שמירה על טכניות שעלולה להפריע להצגת עובדות. הבקשה השנייה נוגעת לעיתוי גביית עדויותיהם של שותפים, ובפרט ע'ריב עמאש ועאדל בן אבראהים עמאש, הנאשמים בתיקים המתנהלים. התביעה מבקשת מבית המשפט לבטל את פסק הדין הוותיק של קינסי, האוסר על שותפים לפשע להעיד זה נגד זה לפני סיום משפטם. לאחר בחינה מעמיקה של ההשלכות והרציונל העומדים מאחורי פסק דין קינסי, קובע השופט כי נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, המאופיין כ"עבירה המונית" עם מאות מתפרעים, שונות באופן משמעותי מהפשעים המאורגנים אליהם מתייחס פסק דין קינסי. השופט מגיע למסקנה כי הנאשמים במקרה זה אינם נחשבים "שותפים" לפי ההגדרה המסורתית, ולכן הלכת קינסי אינה חלה. כתוצאה מכך, השופט מתיר לשותפים לפשע להעיד, ומכיר בכך שבית המשפט יכול להתעלם מאוחר יותר מדבריהם אם מתגלות ראיות מספיקות לתיאום בין הנאשמים. השופט גם מדגיש את חוסר המעשיות של פסק דין קינסי במקרים של התפרעויות רחבות היקף, מדגיש את העיכובים המיותרים שהוא עלול לגרום בהליך השיפוטי, ומדגיש כי בית המשפט מסוגל להעריך את מהימנות העדויות ולייחס להן את המשקל הראוי. לפיכך, ההחלטה מאפשרת את בקשתה השנייה של התביעה, המאפשרת לשותפים לפשע להעיד לפני סיום משפטם, תוך מתן הגנה מפני פגיעה פוטנציאלית בנאשמים.