ע"א 52601-02-24

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את הערעור. השופט שקל ביסודיות את הטיעונים והראיות שהוצגו בתיק הנדון. במקרה דנן, שעניינו מחלוקת על שכר טרחת עורך דין, לא מצא בית המשפט עילה לבטל את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. נבחנו יחסי עו"ד-לקוח והסדרי שכר טרחה, כאשר בית המשפט ציין כי שכר הטרחה חייב להיות מידתי וראוי. נדונה פרשנותו של סעיף שכר הטרחה בהסכם שכירות, ובית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי הגביל את שכר הטרחה גם לתביעות נזיקין בגין ביטוח מקום עבודה. מאחר שלא נטענה זכאותו של המשיב לשכר טרחה בגין הטבות המל"ל, אישר בית המשפט קמא את קביעת בית משפט קמא כי אין למשיב שכר טרחה נוסף. כמו כן, התייחס בית המשפט להשפעתו של סעיף בהסכם השכירות המזכה את המשיב בשכר טרחה נוסף אם בית המשפט יפסוק שכר טרחת עורך דין. נקבע כי המשיב חייב ב-20% מרכיב פיצויי הנזק ומלוא רכיב דמי השכירות וההוצאות, בסך 387,200 ₪. סכום זה גובר על שכר הטרחה שהוסכם עליו טלפונית, שגבה המשיב, בסך 328,000 ₪. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשיב גבה את הסכום הנכון ודחה את טענת המערערת לגביית יתר. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא ניתן צו להוצאות, כאשר הבטוחות שהופקדו יוחזרו למפקיד.