דב"ע לא/62 - 0

תקציר

התיק סובב סביב תביעה לקצבאות משפחה מהמוסד לביטוח לאומי בגין לידת ילד רביעי, שהוגשה לאחר המועד הקבוע בחוק. סעיף 128 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי כל תביעה כספית תוגש בתוך 12 חודשים מיום הגשת עילת התביעה, אולם למוסד שיקול דעת לאשר תביעות שהוגשו לאחר מועד זה. המערערת טענה כי המכון הפעיל באופן פסול את סמכויות שיקול דעתו בכך שסירב לאשר את התביעה במשך כל התקופה הנדונה. בית המשפט הכיר בכך שהתביעה אכן הוגשה שלא בזמן, אך אישר את החלטת המכון. בפסק הדין הודגש כי מטרת הקצבה היא לכסות הוצאות וצרכים יומיומיים הקשורים לגידול ילדים, ולא כאמצעי לחיסכון. בית המשפט הכיר בסמכותו של המכון לפקח על הפעלת שיקול דעתו לטובת יציבותו הפיננסית והתפעולית. במקרה זה, תשלום הקצבה בפיגור של מספר שנים ישבש את מערכת המימון של המכון. מאחר שעובדות המקרה לא היו שנויות במחלוקת והטענה המאוחרת לא הוסברה, הגיע בית המשפט למסקנה כי המכון הפעיל את שיקול דעתו כדין ודחה את הערעור. פסק דין זה מחזק את יכולתו של המוסד לנהל את כספיו ומדגיש את אופיין המעשי והזמני של קצבאות הביטוח הלאומי.