בר"ע 2123/07

תקציר

המבקש, שביצע עבודות תשתית עבור המשיב ו-137 נתבעים נוספים, תושבי כפר, הגיש תביעה על סך 1.2 מיליון ש"ח, בטענה לאי תשלום עבור העבודות. המבקש ביקש עיקול זמני של כספי המשיב, אשר נדחה תחילה אך בהמשך ניתן בערעור. לאחר שמומחה מטעם בית המשפט הגיש דו"ח על העבודות שביצע המבקש, ביקש המשיב עיון חוזר בצו העיקול, אשר נעתר על ידי בית משפט קמא, והביא את המבקש לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי על בית המשפט קמא לקיים דיון נוסף ולהכריע בעניין מחדש. בעקבות זאת ביטל בית משפט קמא את העיקול והורה למבקש להפקיד ערבות להוצאות המשיב. המבקש ערער על החלטה זו, אך בית המשפט דחה את הבקשה מבלי להידרש לתגובת המשיב, בנימוק של נסיבות חריגות. בית המשפט ציין גם את מצג העובדות המטעה של המבקשת ואת הימנעותה מלשתף את כל הנתבעים. בהסתמך על דו"ח המומחה, הגיע בית המשפט למסקנה כי עילת התביעה של המבקש כנגד המשיב אינה מבוססת, המצדיקה את ביטול העיקול ואת דרישת הערבות. ההחלטה התקבלה על סמך הבהרת המומחה כי מרבית העבודות היו פרטיות, תוך שינוי הנסיבות. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו ודחה את הבקשה ללא תגובה נוספת של המשיב, ובשל התנהגותו המטרידה של המבקש, לא נפסקו הוצאות.