ב"ל 14856-08-19

תקציר

התיק נסוב סביב תביעתו של מר מצרפתי פרץ לתשלומי פנסיה מהמוסד לביטוח לאומי (המכון) בעקבות תאונת עבודה ביום 2.8.05. בתאונה המדוברת היה מעורב פרץ, שהיה יו"ר ועד העובדים במפעל אשות אשקלון, שהוביל הפגנת מחאה נגד מכירת המפעל. פרץ נעצר והוחזק במעצר במשך 24 שעות, מה שגרם לו ללחץ רב. כשלושה חודשים לאחר מכן אובחן פרץ כחולה סוכרת מסוג 2. בשנת 2012 הגיש פרץ תביעה למכון, בבקשה להכיר בסוכרתו כתאונת עבודה. המכון דחה את טענתו וקבע כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה. עם זאת, פרץ תבע ובסופו של דבר זכה, כאשר בית המשפט הכיר בתאונה כאירוע הקשור לעבודה. בעקבות זאת קבעה ועדה רפואית לעררים את אחוזי הנכות של פרץ. למרות זאת, הסכים המכון לשלם לפרץ קצבת נכות רק משנת 2011, תוך הסתמכות על הוראת חוק המגבילה את תשלומי הפנסיה הרטרואקטיבית לתקופה של 12 חודשים שקדמו להגשת התביעה. תביעתו הנוכחית של פרץ מבקשת לקבל פנסיה ממועד התאונה ואילך, בטענה כי יש לפרש את הוראת החוק באופן שונה. לטענתו, "עילת התביעה", המפעילה את תקופת 12 החודשים, לא קמה עד שגילה את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מחלתו – קשר שלא היה ברור מאליו. מר פרץ משתמש גם בחוק ההתיישנות, המרחיב את תקופת ההתיישנות אם התובע לא יכול היה להיות מודע באופן סביר לעובדות המהוות את עילת התביעה. עם זאת, בית המשפט דוחה את טענתו של פרץ. נמצא כי הקשר בין לחץ נפשי לסוכרת היה מבוסס היטב בספרות מדעית, במבחנים אובייקטיביים ובדוחות מומחים, כולל דו"ח שפורסם לפני האירוע. לפיכך, עילת התביעה קמה ביום התאונה, והחלה אז תקופת 12 החודשים לתביעת פנסיה. בנוסף, בית המשפט קובע כי פרץ לא הוכיח כי לא יכול היה לדעת על הקשר הסיבתי בין התאונה למחלתו בשקידה סבירה, כנדרש בחוק ההתיישנות. לפיכך, הוא אינו זכאי לתקופת התיישנות ממושכת. בית המשפט דן גם בטיבה של חקיקת הביטוח הלאומי ובמסגרת התקציבית המצומצמת שלה, התומכת בהגשת תביעות במהירות. משכך, נדחית תביעתו של פרץ להארכת תשלומי הפנסיה, והוא זכאי לתשלומים משנת 2011 ואילך בלבד.