ת"א 199207/02

תקציר

התובע, יאיר ש. שיווק בע"מ, תבע את מדינת ישראל בגין רשלנות העובדים בלשכת ההוצאה לפועל ומנהל ההוצאה לפועל, אשר גרמו לכאורה לתפיסת משאית החברה שלא כדין. התובעת טענה כי עובדי ההוצאה לפועל התרשלו בקבלת ובטיפול בבקשות הקשורות לתפיסת הרכב, וכי מנהל ההוצאה לפועל לא בחן כראוי את הבקשות ולא הוציא את הצווים המתאימים. המדינה הכחישה את הטענות לרשלנות ולחילופין טענה כי העובדים נהנים מחסינות מפני תביעה. בית הדין לא מצא כל הצדקה לטענות התובעת נגד עובדי ההוצאה לפועל. נפסק כי בעלי התפקידים לא התרשלו בקבלת הבקשות ובטיפול בהן, שכן פעולות אלה נופלות בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל. כמו כן, דחה בית הדין את הטענה כי העובדים התמהמהו בטיפול בהתנגדויות ובבקשות התובעת, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. באשר למנהל ההוצאה לפועל, בית המשפט הודה כי טעה בכך שאישר את תפיסת הרכב ללא צורך בתצהיר תומך. עם זאת, בית המשפט סיווג טעות זו כרשלנות רגילה, שאינה גוברת על החסינות השיפוטית המוחלטת המוקנית למנהל ההוצאה לפועל. בית המשפט הסביר כי החסינות חלה על פעולות שנעשו במסגרת תפקידיו השיפוטיים, והחלטת ראש ההוצאה לפועל, על אף התרשלותה, התקבלה בהפעלת שיקול דעתו השיפוטי. בית המשפט דחה גם את טענת התובע כי יש להטיל אחריות על המדינה בגין אי הכשרת ראש ההוצאה לפועל כראוי. הודגש כי המדינה אינה יכולה לשאת באחריות לכל טעות של נושאי משרה שיפוטית. בנוסף, בית המשפט מצא כי רשלנותו של התובע עצמו תרמה באופן משמעותי לאירועים, שכן הם התמהמהו בהגשת התנגדויות ובקשות, דבר שיכול היה למנוע את התפיסה. בסופו של דבר, התביעה נגד מדינת ישראל נדחתה במלואה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו, דבר המשקף את חשיבות הסוגיות שהועלו בתיק.