ע"א 3095/07

תקציר

ועדת ערר דחתה ערעור של יהודייה בולגרית על החלטת הרשות המוסמכת, ששללה ממנה הטבות לפי חוק נפגעי רדיפות הנאצים (חוק הרדיפה). המערערת, שגורשה מבולגריה בשנת 1939 בשל אזרחותו הזרה של אביה, טענה כי היא זכאית לפיצויים בגין רדיפתה על ידי המשטר הנאצי. הוועדה דחתה את טענתה הראשונה של הרשות המוסמכת כי המערערים הם בעלי אזרחות תורכית ולכן אינם זכאים. עם זאת, הוועדה קיבלה את הטענה החלופית לפיה גירושו של המערער קדם להשפעה הגרמנית בבולגריה ולא יכול להיחשב כרדיפה נאצית. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי גירושה נעשה בהשראת הנאצים, אך בית המשפט אישר את פסק הדין של הוועדה. השופטים הדגישו כי צו הגירוש נבע מצו של ממשלת בולגריה ולא היה תוצאה ישירה של השפעה נאצית. יתר על כן, המערער לא הביא ראיות לכך שממשלת בולגריה פעלה על פי צו הציווי של המשטר הנאצי. תיעוד היסטורי תמך בטענת המערערת כי גורשה שלא כדין, אך השופטים קבעו כי לא ניתן לקשור את גירושה ישירות לרדיפת הנאצים, במיוחד נוכח היעדר ראיות למעורבות הנאצית. עוד ציינו השופטים כי יתר המערערים המעורבים בפרשה חזרו לבולגריה, דבר המצדיק את החלטותיה השונות של הוועדה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, הסכים עם פסק הדין של הוועדה והדגיש את אופייה המכריע של חזקת המעורבות הנאצית לאחר המועד הקובע הנקוב.