המ"ש 4509-01-26

תקציר

בפני בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע, בתיק המ"ש 4509-01-26, נידונה בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תעבורה. המבקש, אוריה יעקב משה, טען כי לא הוא ביצע את העבירה המיוחסת לו (שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית), אלא גיסו, ואף הוגש תצהיר מטעמו של הגיס שלוקח אחריות על העבירה. המבקש ביקש להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט כדי למנוע עיוות דין. המשיבה, מדינת ישראל, התנגדה לבקשה, בטענה כי מדובר בעבירה מצולמת, הבקשה הוגשה באיחור של כשלוש שנים וחצי, דבר הדואר שחזר בציון "לא נדרש" מהווה תחליף למסירה, והדוח שולם, דבר המהווה הודאה באשמה. **ניתוח משפטי:** בית המשפט, בהחלטתו, בחן את הבקשה על רקע הפסיקה הנוגעת להארכת מועד להישפט, השקולה לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם. על פי הפסיקה, בית המשפט ייעתר לבקשה כזו אם מתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת להימנעות מהגשת הבקשה במועד, או חשש לעיוות דין אם לא יינתן למבקש יומו בבית המשפט. שני תנאים אלו אינם מצטברים, ובמידה וקיים חשש לעיוות דין, די בכך כדי להיעתר לבקשה, גם אם אי ההתייצבות נבעה מרשלנות. **עיוות דין:** השאלה המרכזית שנדרש בית המשפט לבחון היא האם אי מתן יומו של המבקש עלול לגרום לו עיוות דין. טענת המבקש, כי אדם אחר ביצע את העבירה, כשלעצמה, אינה מספיקה כדי לבסס טענה לעיוות דין. בית המשפט הפנה לפסיקה (רע"פ 8427-17 סאלם) הקובעת כי הכחשת העבירה בלבד, או תצהיר של אדם אחר הלוקח אחריות, ללא פירוט נסיבות העבירה, אינם מספיקים כדי להקים חשש לעיוות דין. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר חלפה תקופה ארוכה ממועד ביצוע העבירה, כפי שאירע במקרה זה (כשלוש וחצי שנים). במצב כזה, תצהיר "ממועד מאוחר" אינו יכול להעיד על נסיבות יום העבירה או על יכולתו של המבקש לדעת מה היו מעשיו באותה עת. **הגשת הבקשה במועד:** בית המשפט הדגיש את חובתו של כל אזרח לעמוד בחובותיו על פי חוק ולעקוב אחר הנדרש ממנו. במקרה זה, המבקש היה צריך לוודא את הגשת הבקשה במועד, ולא להמתין כשלוש שנים וחצי לאחר חלוף המועד להגשתה. בית המשפט לא מצא הסבר מניח את הדעת לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה. **חזקת המסירה ותשלום הדוח:** באשר לאישור המסירה, בית המשפט קבע כי דבר הדואר שחזר בציון "לא נדרש" מהווה אישור מסירה תקף, המקים את חזקת המסירה. נטל ההוכחה עובר למבקש להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו, נטל שלא הורם. יתרה מכך, בית המשפט ציין כי המבקש כבר שילם את הדוח. על פי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשלום דוח מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש. תשלום הדוח הופך אותו לחלוט, וחלה עליו דוקטרינת סופיות הדיון. בית המשפט הדגיש כי רק במקרים נדירים ניתנת הארכת מועד להישפט בגין דוח ששולם. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הבחנה בין סיבה מוצדקת לחשש לעיוות דין:** הפסיקה מדגישה כי גם אם לא קיימת סיבה מוצדקת לאי-הגשה במועד, אם קיים חשש ממשי לעיוות דין, בית המשפט ייעתר לבקשה. אולם, במקרה זה, לא הוכח חשש כאמור. 2. **נטל ההוכחה בעיוות דין:** הפסיקה, ובפרט רע"פ סאלם, קובעת כי טענה לעיוות דין צריכה להיות מבוססת על טעמים של ממש, נתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. תצהיר גרידא של צד שלישי, ללא פירוט נסיבות, אינו עומד בדרישה זו, במיוחד לאור השיהוי. 3. **סופיות הדיון ותשלום דוח:** בית המשפט הדגיש את עקרון סופיות הדיון. תשלום דוח מהווה הודאה באשמה, ומהווה סוף פסוק. הארכת מועד להישפט לאחר תשלום דוח היא חריג נדיר. 4. **חזקת המסירה:** ההחלטה מאמצת את הפסיקה בנוגע לחזקת המסירה על פי אישור דואר, ומדגישה את מעבר נטל ההוכחה למקבל הדבר. 5. **אינטרס ציבורי מול נסיבות אישיות:** בית המשפט איזן בין האינטרס הציבורי של סופיות הדיון והסדר הציבורי, לבין נסיבותיו האישיות של המבקש. במקרה של שיהוי ניכר ותשלום הדוח, האינטרס הציבורי גובר. 6. **היעדר דיון במעמד שני הצדדים:** הוחלט שלא לקיים דיון במעמד שני הצדדים, בהתאם להלכה המצוטטת מרע"פ סאלם, שכן המחלוקת אינה מצריכה בירור עובדתי נוסף. **החלטה:** לאור כל האמור, בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. לא הוכח כי קיימת סיבה מוצדקת להימנעות מהגשת הבקשה במועד, וגם לא הוכח כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא יינתן לו יומו. בנוסף, הדוח שולם, מה שהופך אותו לחלוט.