בש"פ 5881/15

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שהורה למדינה לתמלל על חשבונה את כל החקירות המוקלטות שגבתה הרשות החוקרת בתיק פלילי נגד מספר משיבים, בהם עורך דין שקשר קשר עם שוטר. המשיבים ביקשו את התמלול לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, המקנה לנאשם זכות לעיין בחומרי חקירה. המדינה טענה כי החוק מעניק רק את הזכות לעיין בחומרי חקירה ולהעתיקם, ואינו מזכיר את הזכות לחומרים נוספים הנגזרים מהם. עוד נטען כי אין צורך בתמלול מאחר שההקלטות עצמן נמסרו להגנה, וכי הטלת חובות תמלול תרתיע את המשטרה מלהקליט חקירות בשל עלותן הגבוהה. המשיבים הדגישו את פער הכוחות המובנה בין התביעה להגנה וטענו כי על המדינה מוטלת החובה לתמלל את החקירות באופן מדויק ומלא. הם הוסיפו כי חובת המדינה לתמלל חומרי חקירה נגזרת מכמה חוקים ומהזכות למשפט הוגן. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע כי אמנם יש לשמור על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, אך אין משמעות הדבר כי על התביעה לתמלל את כל חומרי החקירה או לשאת בעלויות התמלול. בית המשפט קבע כי על המשיבים לשאת בעלויות התמלול, למעט החומרים שבכוונת המדינה להשתמש בהם כראיה במשפט, שעלויות התמלול שלהם ייחסכו מהם. עוד ציין בית המשפט כי אם למשיב אין אמצעים לשלם עבור התמלול, רשאי בית המשפט להורות למדינה לשאת בהוצאות אלה. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי החובה לתעד חקירות במדויק נותרת בעינה, גם כאשר מדובר בהקלטות חזותיות או קוליות. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי על מחוקק המשנה להפעיל את סמכותו להתקין תקנות בדבר תמלול חקירות, כמתחייב מחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים).