ת"פ 40219/05

תקציר

הנאשם הואשם בשורה של עבירות, בהן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפקרה לאחר פגיעה, איומים, היזק בזדון, נהיגה בזמן פסילה, הפרת הוראת חוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. ברוב האישומים הללו הודה הנאשם. המחלוקת בין התביעה להגנה נסובה סביב האישום של סיכון חיי אדם בזדון בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) ו-(3) לחוק העונשין. בית המשפט מצא את הנאשם אשם בכל הסעיפים. עובדות המקרה כללו נהיגה פרועה של הנאשם, ניסיון בריחה מניידת משטרה ומרדף מהיר שבוצע לאחר מכן. במהלך המרדף פלט רכבו של הנאשם חלקי מתכת, תוך סיכון נהגים אחרים וגרימת נזק לרכוש. כמו כן, הוא התנגש במספר כלי רכב, פצע אדם והמשיך בנסיעה למרות הנזק שנגרם לרכבו. לאחר מרדף שנמשך כחצי שעה, עצר לבסוף הנאשם, יצא מרכבו והתקרב לשוטרים באיומים כשהוא אוחז בשתי אבנים גדולות. השוטרים נאלצו לשלוף את נשקם ולירות יריות אזהרה כדי להרתיע את הנאשם. בית המשפט הדגיש בפסק דינו את חומרת העבירה ואת כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 332, שמטרתו להגן על חייהם ובטיחותם של משתמשי הדרך. נפסק כי עובדות מקרה זה מבססות בבירור את אשמתו של הנאשם לפי סעיף זה, שכן מעשיו העידו על כוונה ברורה לסכן חיי אחרים. בית המשפט דחה את טענות ההגנה בהתבסס על חומרתו הפחותה לכאורה של המקרה הנוכחי בהשוואה לפסקי דין קודמים, וקבע כי מעשיו של הנאשם יצרו רמה גבוהה של סיכון ומסוכנות לציבור ולשוטרים המעורבים. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי מעשיו של הנאשם חרגו מנהיגה פרועה והיוו החלטה מודעת לסכן חיי אחרים. בפסק הדין הוזכר גם חוסר העקביות במדיניות הפרקליטות בנוגע להגשת כתבי אישום בעבירות דומות, אך הודגש כי בית המשפט המחוזי אינו הפורום לבחון החלטות מסוג זה, והרשלנות הנטענת הקודמת של התביעה אינה מצדיקה גישה דומה במקרה זה. בסופו של דבר, הרשיע בית המשפט את הנאשם בכל הסעיפים, לרבות האישום לפי סעיף 332.