עת"מ 23791-05-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה נגד החלטות התכנון של המשיבים במזרח ירושלים. טענות העותרים, שהתבססו על הימנעותם הנטענת של המשיבים מהפעלת סמכויותיהם התכנוניות, נחשבו כלליות ולא קונקרטיות דיין כדי שבית המשפט יתערב. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מחליף את שיקול הדעת של הרשויות המנהליות, במקרה זה רשויות התכנון, וההתערבויות נעשות במשורה ורק כאשר יש הצדקות ברורות. טענות העותרים כי המשיבים לא תכננו אזורים מסוימים במזרח העיר הופרכו על ידי טענות המשיבים, שפירטו הליכים תכנוניים שונים באזורים אלה. גם הדרישה לתכנון כוללני, כפי שהותוותה בתכנית המתאר החדשה לירושלים, לא אותגרה על ידי העותרים באופן קונקרטי. זאת ועוד, הבהרת המשיבים כי יזמו תכנית מתאר הכוללת את השכונה הנדונה סיפקה את בית המשפט כי המשיבים אכן מתכננים את השטח. בית המשפט הציע להעלות סוגיות תכנוניות קונקרטיות בהליכים נפרדים ודחה את העתירה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.