ע"א 5517/90

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לפטור ממס שבח לפי סעיפים 49ב(2) ו-49ג(1) לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג-1963, למכירת דירת מגורים. המערערים רכשו דירה ביולי 1982 ומכרו אותה בדצמבר 1986, אך היו בבעלותם גם דירה נוספת מאוגוסט 1971 עד פברואר 1984. השאלה הייתה האם הדירה שנרכשה בשנת 1982 צריכה להיחשב כדירת מגורים בעת רכישתה או לאחר סיום השיפוץ ביוני 1983, וכיצד דרישת הבעלות לארבע שנים לפי 49ב(2) משתלבת עם חלון תשעת החודשים שב-49ג(1) לרכישת דירה נוספת מבלי לאבד את הפטור. בית המשפט פסק לטובת המערערים, וקיבל את טענתם כי הדירה אינה ראויה למגורים בעת הרכישה וכי יש לחשב את תקופת הבעלות בת ארבע השנים ממכירת דירתם הקודמת. הרציונל של בית המשפט היה מעוגן בתכליתו ובהיגיון של החוק, שמטרתו לאפשר למי שמוכר את דירת המגורים היחידה שלו לרכוש דירה חלופית מבלי לאבד את הפטור. בנוסף, בית המשפט קבע באופן אובייקטיבי כי הדירה לא נועדה למגורים בעת רכישתה בשל מצבה הרעוע והיעדר מתקנים חיוניים. מכאן, שהשיפוצים שהושלמו ביוני 1983 הפכו אותה לדירת מגורים, והמערערים היו זכאים לפטור ממס בעת מכירתה. בפסק הדין הודגש כי התקופה האמורה בסעיף 49ג(1) אינה נכללת בדרישת הבעלות בת ארבע השנים שבסעיף 49ב(2), ובכך נמנע מצב אבסורדי שבו אנשים ייענשו על רכישת דירה חדשה בסמוך מדי למכירת דירתם הישנה.