סע"ש 42157-08-19

תקציר

מדובר בתביעה כספית לשכר, פיצויי פיטורים ותנאים סוציאליים נוספים שהגיש מבקש מקלט שהועסק כמנקה בחברה שנכנסה מאוחר יותר לפירוק. התובעת מבקשת להטיל על שני נתבעים, שהם בעלי מניות ומנהלים בחברה המעסיקה, אחריות אישית לחובות החברה. הנתבעים טוענים כי אין עילת תביעה נגדם, שכן הם לא העסיקו את התובעת ואין בסיס חוקי להרמת מסך ההתאגדות. בית המשפט מצדד בנתבעים, וקובע כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות במקרה זה. פסק הדין מחזק את עקרון האישיות התאגידית, ומדגיש כי ניתן לעקוף אותו רק בנסיבות חריגות. תלושי שכר פיקטיביים, צ'קים ללא כיסוי ובקשות לייפוי כוח אינם מספיקים כדי להרים את המסך. תביעת התובע כנגד שני הנתבעים נדחית, והם אינם אחראים לחובות החברה. כל צד אחראי לשכר טרחתו, תוך הכרה בנוכחותו החלקית של התובע בדיונים ובאי התייצבותו של הנתבע לכל הדיונים. ניתן לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.