ע"א 1718/03

תקציר

הערעור מתייחס לפסק דין שפסק למשיב פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתיקון הידרוקאלקטומיה ובקע מפשעתי שעבר בגיל ארבע. הערעור מתייחס לחבות המערערת בלבד, ולא לסכום הפיצוי. שאלת המפתח היא תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין, המעביר בנסיבות מסוימות את נטל ההוכחה מהתובע לנתבע. הסעיף דורש כי התובע לא ידע, ולא יכול היה לדעת באופן סביר, את הנסיבות שגרמו לנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שבשליטת הנתבע; וכי האירוע מתיישב יותר עם רשלנות הנתבע מאשר זהירות סבירה. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיב, והמערערת ערערה על החלטה זו. ערכאת הערעור מסכימה עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר כי מתקיימים שני התנאים הראשונים של סעיף 41. בית המשפט מסכים גם עם מסקנת הערכאה הנמוכה יותר, כי האירוע מתיישב יותר עם רשלנות המערער מאשר זהירות סבירה, אם כי לא מכל טעמי הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט מגיע להחלטה זו על סמך הראיות, לרבות עדויות מומחים, כי סיבת הנזק יכולה הייתה להיות נסיבות המצביעות על רשלנות, למשל, סגירה הדוקה מדי של הטבעת. בית המשפט מדגיש כי יש לבחון את התנאי השלישי של סעיף 41 על פי הנסיבות הכלליות, מבלי להידרש לפרטי המקרה. המערערת לא הביאה כל ראיה לתרחיש חלופי או לנקיטת זהירות סבירה, ולכן בית המשפט דוחה את הערעור ומחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 6,000 ₪.