תפ"ח 20712-10-10

תקציר

הנאשם הורשע ברצח קרובת משפחתו הקשישה, אותה דקר למוות. השופט קבע כי גרסתו של הנאשם לאירועים אינה מהימנה, וציין סתירות בין הודעותיו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. מטרת ביקורו בדירת הקורבן, בה בוצע העבירה, נמצאה כנקמה מתוכננת מראש, בשל תחושת העוול שחש על רקע מאסרו על עדותו המפלילה של הקורבן, ופינויו לאחר מכן. השופט גם דחה את טענות ההגנה העצמית של הנאשם, וקבע כי הגיע לדירה חמוש בסכין, וכי הקורבן התגוננה מפניו. יתרה מכך, השופט הגיע למסקנה כי מעשיו של הנאשם לאחר הדקירה, לרבות אי הגשת סיוע והפרעה לשוטרים, מצביעים על כוונתו להרוג. בנוסף, דחה השופט את טענת הגנת השכרות של הנאשם, וקבע כי לא היה שיכור בעת ביצוע העבירה וכי צריכת אלכוהול לא השפיעה על החלטתו להרוג. ככלל, השופט קבע כי הרצח בוצע בכוונה תחילה וללא הצדקה, מה שהוביל להרשעה ברצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. שני שופטים אחרים הסכימו עם פסק הדין.