ע"פ 26006-04-13

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה במקרה של תקיפה לכאורה של שוטרים מתנדבים על ידי המערערת ובעלה, הנאשם מס' 1. על פסק דינו של בית משפט קמא, שהעדיף את גרסאות השוטרים המתנדבים לאירועים, הוגש ערעור בנימוק של סתירות וסתירות בעדויותיהם. ערכאת הערעור, לאחר בחינה מעמיקה, מצאה לנכון בערעור. צוין כי בית משפט קמא עצמו הכיר בסתירות שבעדויות המתנדבים, אך נמנע מלהתייחס אליהן כראוי. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים זיהה סתירות מהותיות נוספות ביחס לחלקו השני של האירוע, הנוגע לתקיפת השוטרים. יצוין, כי כל אחד מהשוטרים העיד כי המערער לא תקף אותם אישית, דבר שסתר את טענותיהם הראשוניות. עוד ציין בית המשפט כי טענת כתב האישום כי המערער בעט או היכה באגרופים את המתנדבים אינה נתמכת בעדויות עדים כלשהן. ההסבר שסיפקה התביעה לסתירות לא נחשב מספק, מה גם שהמתנדבים טענו שהם זוכרים היטב את האירועים. בנוסף, עדותה של השוטרת נטלי, שהגיעה למקום במהלך המעצר, לא תמכה בטענה של התנהגות אלימה כלשהי מצד המערערת, ודו"ח המעצר שלה היה נטול כל אזכור לאירועים כאלה. גם השוטר הבכיר שהיה במקום, השוטר סויסה, לא סיפק כל תובנה לגבי תקיפתו הנטענת של המערער, שהייתה צפויה אילו אכן התרחשה בעת מעצרו של נאשם מס' 1. ככלל, ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי הסתירות וחוסר העקביות הרבים בעדויות התביעה, יחד עם היעדר ראיות, יצרו ספק סביר באשמתו של המערער. לפיכך, הערעור התקבל, והמערערת זוכתה מהאישומים נגדה בשל היעדר ראיות חותכות מעבר לספק סביר.