ת"א 74307-10-18

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך רכוש ארוך שנים בין שתי משפחות, שראשיתו בהעברת קרקעות בשנות הארבעים. הבעלים המקורי, יצחק גברילוביץ', העביר לנציב העליון חלקות 72 ו-73 בתל אביב, שנרשמו אז על שם מדינת ישראל. המשיב, יורש בתו של גברילוביץ', טוען כי המבקש, בן משפחה אחר, לא יידע אותם על זכותם במקרקעין ומכר שלא כדין את חלקם לצד שלישי, דבר שגרם להתעשרות שלא כדין. המבקשת, לעומת זאת, טוענת כי ההעברה הייתה מעשה וולונטרי מצדו של גברילוביץ'. השאלה המרכזית היא האם התביעה הנוכחית נגועה בהשתק עילה, בהתחשב בכך שטענה דומה נדחתה בעבר על ידי בית המשפט המחוזי, כאשר בית המשפט העליון אישר את ההחלטה. בית המשפט המחוזי קבע כי ההעברה נעשתה בכפייה ולא בכפייה, וכי המשיב לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח אחרת. השופט מגיע למסקנה כי פסק הדין הקודם מהווה מעשה של בית הדין, והטענה הנוכחית, בהיותה מבוססת על אותם טעמים עובדתיים כמו הקודמת, נדחית. אין די בטענות המשיב כי עילת התביעה הנוכחית שונה, וכי ההחלטה הקודמת התבססה על חוסר ראיות, כדי לגבור על ממצאי המקרה הקודם. השופטת מדגישה כי התשתית העובדתית והזכויות העומדות ביסודן הנפגעות זהות בשתי הטענות. עוד מדגישה השופטת כי פסק הדין הקודם כלל ממצאים וקביעות פוזיטיביות המערערות את טענתו הנוכחית של המשיב, דהיינו כי ההעברה נעשתה מרצון וממניעים כלכליים. אשר על כן, התביעה נדחית, והמשיב מחויב לכיסוי הוצאות המבקש, בסך 10,000 ₪, בתוך 30 יום.