ע"א 8526/11

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות הסכם שנחתם בשנות ה-50 בין עמידר לבני זוג שעלו לישראל, לפיו קיבלו בני הזוג זכויות בדירת מגורים. לאחר מות בני הזוג תבעו יורשיהם זכויות במגרש שעליו נבנתה הדירה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל את התביעה, אך בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל את ערעורו של עמידר וקבע כי ההסכם מעניק לבני הזוג זכויות רק בדירה עצמה, ולא בחלקה הסמוכה. שופטי הרוב קבעו כי לשונו הברורה של ההסכם, שהתייחס באופן עקבי ל"דירה" למגורים, כמו גם נסיבות ביצועו, מלמדות כי הוא נועד להעניק זכויות לדירה בלבד. יתר על כן, התפתחויות מאוחרות יותר, לרבות מסמך המאשר את זכויות בני הזוג ורישום השכנים כבעלי הזכויות במגרשים שעליהם נבנו דירותיהם, לא הצדיקו מסקנה שונה. השופטת ברק-ארז הדגישה כי חובתן של הרשויות לנהוג באופן שוויוני בניהול נכסי ציבור אין פירושה שלאזרחים זכות קנויה להמשך המדיניות הכלכלית שהיטיבה עמם. הנשיא גרוניס הוסיף כי בעוד שליורשים היו זכויות בקרקע שעליה עמדה הדירה, אין להם זכויות בחלקה כולה. השופט רובינשטיין הצטרף לדעת הרוב, מתח ביקורת על התנהלות המדינה בהגנה על נכסי המדינה ובתיעוד שלהם, אך ציין כי על בתי המשפט לשאוף להגן על מקרקעי הציבור.