ע"מ 15397-07-19

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, המאפשר לרשויות המס לגבות חובות מס מצדדים שלישיים בנסיבות מסוימות. במקרה זה, רשות המסים ביקשה לגבות חוב מע"מ יתרת חוב מבעל השליטה בחברה. השאלה המרכזית הייתה האם החברה העבירה את נכסיה לבעל המניות ללא תמורה, מה שהופך את האחרון לחייב את האחרון בחוב. בית המשפט מצא כי בעל המניות לא הביא ראיות מספיקות להשקעותיו בחברה או להלוואות אליה, וספרי החברה נפסלו בשל ניהול רישומים לקוי. בנוסף, העברת מזומנים מהחברה לבעל המניות נחשבה כהעברת נכסי החברה. לפיכך קבע בית המשפט כי התקיימו התנאים להרמת המסך הסטטוטורי לפי סעיף 106, ובעל המניות חייב בחוב החברה. עוד הדגיש בית המשפט כי החוק נועד למנוע העלמות מס ולאפשר גביית מס יעילה, וכי טענות בעל המניות לא גברו על תכלית החוק. יתר על כן, בעל המניות לא הוכיח כי ההעברה בוצעה לאחר השלמת חוב המס, ובית המשפט קבע כי הסעיף חל גם אם הנכסים הועברו לפני כן, כל עוד המעביר יכול היה לצפות את החוב. ההחלטה לגבות את החוב מבעל המניות אושרה אפוא, והערעור נדחה. בעל המניות חויב לשלם את הוצאות פקיד השומה.