רער"צ 10128-04-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, שהורה על פינוי זוג קשישים, בני הזוג בז'ה, מביתם הממושכן למגורים. בית המגורים שועבד כבטוחה להתחייבויותיהם העסקיות של מר בז'ה ובנם. בעקבות קריסת העסק וחדלות הפירעון של בני הזוג, מינה בית המשפט נאמן והורה על מכירת הנכס. המבקשים ביקשו הסדר דיור זמני, ערערו על החלטת הרשם למכור את הדירה כפנויה וביקשו אכלוס או מכירה לכל החיים של הנכס כאשר הפינוי יתבצע רק לאחר מותם. בית המשפט העניק לבני הזוג הסדר דיור זמני, אך דחה את דרישתם לאכלוס לכל החיים או לעיכוב פינוי. בית המשפט הורה למכור את הנכס כפנוי, כאשר התמורה תועבר לנושים של בני הזוג. המשיבה גליקסמן שיווק ביצים, הנושה העיקרית, התנגדה לערעור בטענה כי בני הזוג ויתרו על זכותם לדיור זמני ופעלו בחוסר תום לב. הנאמן לפשיטת רגל לא הגיש עמדה. בית המשפט נעתר לבקשת רשות הערעור של בני הזוג, קיבל חלקית את הערעור והבהיר את החלטת הרשם. היא אישרה את ההחלטה למכור את הנכס כפנוי ואת חובת בני הזוג להתפנות. עם זאת, בית המשפט האריך את הסדר הדיור הזמני משבע לחמש עשרה שנים, והבטיח לבני הזוג קורת גג עד גיל מבוגר. המימון להסדר זה יגיע מתמורת המכירה, מה שיספק תקופה ארוכה יותר של ודאות לגבי הדיור. בית המשפט הדגיש כי על בני הזוג, בהיותם חייבים בהליכי חדלות פירעון, להפנים את מצבם הכלכלי המשתנה וכי לא ניתן להכביד על הנושים במימון בתי אבות פרטיים. לבסוף, לא נפסקו הוצאות למי מהצדדים לאור ההצלחה החלקית של הערעור וקביעות קודמות.