ת"א 5263/03

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מאמצי התובעת להעביר זכויות חכירה לחלקת קרקע בירושלים. הסוגיה התעוררה כאשר מינהל מקרקעי ישראל (הנתבע מס' 1) החליט להקפיא את כל נכסי חברת הפועלים השיתופית הכללית בארץ ישראל (הנתבעת מס' 2) לרבות המקרקעין המדוברים, ובכך עצר את הליך ההעברה. התובעת, שרכשה את זכויות החכירה מהנתבעת מס' 2, הגישה תביעה נגד שני הנתבעים בשנת 2003, וביקשה לחייבם להשלים את ההעברה. לאחר משא ומתן ממושך, הסכים מינהל מקרקעי ישראל לחדש את הליך ההעברה, תוך הכרה בזכאותו של התובע לסעד המבוקש, אם כי בכפוף לתנאים מסוימים. לפיכך, השאלה העיקרית הניצבת בפני בית המשפט היא האם לתת פסק דין לטובת התובע או לדחות את התביעה, נוכח שינוי דעתו של המינהל. השופט קובע כי יינתן פסק דין לטובת התובע, המעגן את העברת הזכויות בפסק דין של בית המשפט, למרות הסכמת המינהל, בעיקר כדי ליצור צו בית משפט בין הצדדים. עם זאת, פסק דין זה לא יעסוק בסבירות החלטת ההקפאה, שכן היא אינה רלוונטית עוד. באשר לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, השופט מפעיל את שיקול דעתו לטובת התובע. ההחלטה לחייב את מינהל מקרקעי ישראל בהוצאות התובע מוצדקת בנימוק שהתביעה זירזה את הליך ההעברה. השופט מפנה למקרים קודמים התומכים בתפיסה זו. לתובע נפסק 1,779 ש"ח אגרת בית משפט, בצירוף ריבית החל מיולי 2003, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה מוצדק על בסיס ההצלחה החלקית של התביעה, היעדר כל עבודה משמעותית שהושקעה על ידי התובע והרצון לעודד את הנתבעים להתפשר או להיענות לדרישות בהקדם. השופטת מסרבת לפסוק הוצאות לנאשמת מס' 2, שכן היא לא הוכיחה כל נזק כלכלי ולא הביאה ראיות להוצאות שנגרמו. בנוסף, פסק הדין אוכף את ההסכם הקיים בין התובעת לבין הנתבעת מס' 2. לבסוף, פסק הדין נכנס לתוקף באופן מיידי, והמזכירות מונחית למסור העתקים לעורכי הדין המייצגים את שני הצדדים.