ת"א 47599-09-20

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעים לפיצוי כספי כנגד הנתבע בגין לשון הרע והפרת הסכם שכירות. התובעים, שהם בני זוג, שכרו יחידת דיור מהנתבעת. התובעים טענו כי הנתבע השמיץ את התובע מס' 1 בכך שצעק כי הוא עבריין, בנוסף להעלאת טענות חסרות בסיס נוספות נגדם, מה שאילץ אותם לחפש דיור חלופי. כמו כן תבעו פיצוי בגין הוצאות שונות שנבעו מהפרתו הנטענת של הנתבעת את הסכם השכירות. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. הם מצאו כי אמירתו של הנאשם, "אני לא צריך פה פושעים", בלהט הוויכוח על תלונות על עישון ורעש, צריכה להתפרש כחילול הקודש ולא כלשון הרע. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי לא ידעה על עברו הפלילי של התובע וכי האמירה נבעה מהוויכוח הסוער. זאת ועוד, סירובם של התובעים להיענות לבקשותיו הסבירות של הנתבעת בעניין העישון היווה הפרה צפויה של הסכם השכירות, המקנה לנתבעת זכות לבטלו. כתוצאה מכך, השופט הורה לתובעים לשלם לנתבע 12,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ודחה את התביעה.