סע"ש 28718-10-15

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבע, מעסיקו, בגין תשלומים שונים הקשורים להעסקתו, לרבות פיצויי פיטורים, פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הודעה מוקדמת לעובד, גמול שעות נוספות, פדיון ימי חופשה, הפרשות לתגמולים, דמי חגים, דמי הבראה, פיצוי בגין אי המצאת והכנת תלושי שכר, ניכויים שלא כדין, והוצאות נסיעה. בית הדין קיבל את טענת התובע כי פוטר מעבודתו ופסק לו פיצויי פיטורים, פיצויים בגין היעדר הודעה מוקדמת וחלק מתביעותיו להפרשות לתגמולים ודמי חגים. השופט הורה לנתבע לשלם לתובע סכומים אלה, בצירוף ריבית מתאימה והפרשי הצמדה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בית הדין דחה את מרבית טענות התובע, לרבות טענותיו לפיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת לעובד, גמול שעות נוספות, ניכויים שלא כדין ודמי נסיעה, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. לגופו של עניין, לעניין הטענה לגמול שעות נוספות, ציינה השופטת כי הנתבע לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענתו כי עבד במשמרות ערב על פי דוחות נוכחות של עובדים אחרים, ודוחות הנוכחות ותלושי השכר שהוצגו לא תמכו בטענתו. הנתבעת טענה גם מנגד כי היא זכאית לקזז את שווי נקודות הזיכוי שהעניקה לתובע, אך השופטת לא הסכימה, בנימוק שהנתבעת לא הצליחה להוכיח כי כספי זיכויי המס שולמו בפועל לרשויות וכי התובעת קיבלה הודעה על הקיזוז הפוטנציאלי. עוד ציינה השופטת כי מאחר שהתובע השתכר שכר מינימום, סביר להניח שהוא הסתמך על שיעור השתכרותו והיה מקבל החלטות שונות אילו ידע ששכרו יהיה נמוך יותר. ככלל, התביעה לקיזוז נדחתה, והשופט קבע כי הנתבע יכול להגיש תביעה נפרדת להשבה אם יחפוץ בכך. ההחלטה התקבלה ללא חיוב בהוצאות, בהתחשב בכך שרק חלק מתביעות התובע התקבלו. פסק הדין נחתם מיום 26/09/2017 ויישלח לשני הצדדים.