ת"א 41203-10-20

תקציר

לאחר בחינת הראיות, העדויות וכתבי הטענות, פסק השופט לטובת התביעה. טענת התובע כי הם הלוו לנתבע 100,000 ₪ הייתה סבירה ואמינה יותר מגרסתו של הנתבע לאירועים. השופטת ציינה כמה סתירות בגרסת התובע אך מצאה להן הסברים סבירים. היעדר ראיות דיגיטליות לידידות בין התובע לנתבע לא היה משכנע דיו כדי לדחות את התביעה, בהתחשב בכך שמחיקות ושינויים בהודעות טלפון הם דבר שבשגרה. גם טענת הנתבע בדבר עסקה עם התובע לייבוא מוצרים אופטיים נעדרה ראיות ואינה עולה בקנה אחד עם עדויות ומסמכים אחרים. כמו כן, בגרסת הנתבע היו פגמים וסתירות משמעותיים, בעיקר בכל הנוגע להשבת 60,000 ₪ לתובע. הנתבע, עורך דין מנוסה, לא פעל בהיגיון, וטענותיו לא תאמו את ציר הזמן של האירועים. התובע עמד בנטל ההוכחה לעניין העברת 60,000 ₪, אשר העביר את הנטל לנתבע, אשר לא הוכיח די הצורך את גרסתו לאירועים. השופט הגיע למסקנה כי הנתבע לווה מהתובע 100,000 ₪ ולא עמד בהחזרם. משכך, חויב הנתבע להשיב לתובע סך של 106,791 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 117,791 ₪, בתוך 30 יום.