בש"א 15818/06

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הבקשות לדחייה על הסף של התביעות שהוגשו נגד בזק והוט. הלכה פסוקה היא כי דחיית תביעה על הסף היא צעד יוצא דופן – בית המשפט תמיד יעדיף הבהרה על פני סגירה מהירה של שערי בית המשפט. יש לדחות תביעה בשלב זה רק אם הוכח כי אין לתביעה סיכוי להצליח, יהיו אשר יהיו העובדות שהוצגו. עיקרון זה חשוב במיוחד כאשר עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שכן הוא משמש כהליך סף הבוחן את כשירות התביעה. דחיית בקשה כזו על הסף עלולה להכביד ללא צורך על המערכת המשפטית. במקרים הנוכחיים, בית המשפט מוצא כי בקשות הייצוג כוללות טענות עובדתיות שיכולות להקים עילת תביעה הן נגד בזק והן נגד הוט, לפי חוק הגנת הצרכן וחוק ההגבלים העסקיים. לפיכך, בית המשפט לא ידחה בשלב זה את התביעות נגד מי מהצדדים. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי ניסיונותיה של הוט לדחות את התביעה מטעמים פרוצדורליים אינם משכנעים, במיוחד בכל הנוגע לשאלת שמה של הוט, שהיא סוגיה טכנית הניתנת לתיקון בקלות. כך גם טענותיה של הוט בדבר המהירות שבה הגיש המבקש את התביעה. הטענות כבדות המשקל שהעלתה הוט, ובפרט כי בזק היא הגורם האחראי הבלעדי, מחייבות דיון נוסף ובירור עובדתי, ולכן לא ניתן להכריע בהן בשלב מקדמי זה. מסיבות אלה, בקשות הדחייה על הסף שהגישו בזק והוט נדחות. המשיב חויב להגיש בקשה מתוקנת בה יצוין שמו הנכון של המשיב מס' 1, והן בזק והן הוט הונחו להשיב לבקשת הייצוג בתוך לוחות הזמנים שנקבעו. כל אחד מהמשיבים ישלם למבקש גם 10,000 ש"ח הוצאות בקשה, ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך.