ע"פ 5705/20

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה לאחר שבית המשפט בחן את הטיעונים והראיות. ערעורו של המערער התמקד בממצאים העובדתיים ובקביעות המהימנות של בית המשפט המחוזי, אשר העדיף את גרסתה המפלילה הראשונית של המתלוננת על פני חזרתה מאוחר יותר. בית המשפט קבע כי ערכאות ערעור אינן נוהגות להתערב בממצאים כאלה אלא אם קיימת סיבה משכנעת, שלא הייתה קיימת כאן. בית המשפט המחוזי הסביר מדוע חקירתה הרביעית של המתלוננת הייתה פחות אמינה, תוך שהוא מציין את בלבולה ופסילתה לאחר מכן, ומצא ראיות נוספות התומכות בטענותיה הראשוניות. בית המשפט הגיע למסקנה כי גרסתה הראשונה של המתלוננת הייתה עקבית ואוששה על ידי עדויות אחרות, ואילו הגרסה המאוחרת יותר לא הייתה עקבית, דבר המצביע על כך שלחץ משפחתי השפיע על חזרתה. בית המשפט המחוזי שקל בקפדנות את מכלול הראיות, לרבות האינדיקציות ההתנהגותיות של המתלוננת וחוסר העקביות של המערער, אשר עמדו בדרישות החוק להרשעה. הטענות למחדלי חקירה נדחו כמינוריות ולא פוגעות בהגנה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער להאשמת שווא, והצביע על תהליך הגילוי והעקביות של המתלוננת בראיונות הראשוניים. העונש שהוטל עלה בקנה אחד עם מדיניות משפטית מקובלת בהתחשב באופי העבירות, שבמסגרתן ניצל המערער את תפקידו המשפחתי לביצוע עבירות מין ואלימות במשפחה. ערכאת הערעור לא מצאה טעם לשנות את גזר הדין, תוך הדגשת נאותות פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לפיכך, ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה פה אחד על ידי השופטים.